משחק המלכים

הכתרה

״פי?״ נייט נגע בהיסוס בכתפה של פי שלצדו.
״זה לא הדבר הכי יפה שראית בחייך?״ פי הסתובבה לעברו עם עיניים בורקות.
״הנוף יפהפה, אבל תראי, יש שם שני חיילי אויב בדרכם אלינו.״ נייט הצביע לעבר החיילים המסתערים לעברם. חיוכה של פי נמחק בבת אחת.
״אני ארכב מסביב כדי למשוך את תשומת ליבם ולתקוף אותם מהצד. יוני,״ פקד נייט. לשמע שמו יוני הרים את ראשו. ״אתה שומר על פי מקרוב.״ הורה. יוני הנהן נמרצות והוציא את חרבו מנדנה. ״פי,״ נייט תפס בשתי כתפיה של פי והביט היישר אל תוך עיניה, ״זה הרגע לנצל את כל מה שלימדתי אותך. תילחמי על חייך, אני מאמין בך.״ פי רעדה מהלחץ, אבל היא הספיקה ללחוש מילות תודה. נייט עלה על סוסו בקפיצה וצקצק בלשונו. הסוס, בתגובה, הרים את רגליו הקדמיות בצהלה שגרמה לפי להירתע בבהלה ופתח בריצה מהירה לצד ימין.
פי נשמה נשימה עמוקה אחת ושלפה את חרבה. היא שיננה את העצות של נייט ואת הרעיונות שסיגלה לעצמה באימונים. יוני, לצידה, שקשק מאימה. הוא מעולם לא ניצב ראש בראש מול חייל מיחידת ״צריח״.
״תכוון למפרקים, תשתמש בגורם ההפתעה ואם תקלע לצרה תקרא לי, בסדר?״ פי קראה לעברו בדאגה.
״אני זה שאמור לשמור עלייך, זוכרת?״ חייך אליה חיוך לחוץ. פי חיבקה אותו חזק, מנצלת את ההזדמנות כל עוד היא קיימת, ונעמדה לצידו מוכנה למתקפה הקרבה. יוני התעקש לעמוד לפניה, מיקום שהגן עליה אך השאיר אותו פגיע. כל פעם שניסתה להתקדם לצידו הוא דחף אותה אחורה בעדינות אך בהחלטיות ומנע ממנה לצאת מהאיזור המוגן באופן יחסי שבו עמדה. חיילי האויב הגיעו אליהם, כשהחייל הפשוט היה הראשון. הוא מיקד את תשומת ליבו בפי והסתער לכיוונה בחרב שלופה.
יוני זינק מאחוריו עם אש יוקדת בעיניים, נחוש להגן על ארצו ועל אהובת ליבו. פי ויוני נעצו כל אחד את חרבו שלו בגוף החייל הפשוט, והחייל קרס לאדמה חסר חיים.
״כל הכבוד יוני, עוד אחד וזהו!״ צעקה פי והוציאה את חרבה המגואלת בדם מגופתו הדוממת של החייל מהממלכה הלבנה. היא שמעה את הפרסות של בלאק פוגעות באדמה והבינה שנייט קרוב לעזור להם. לרגע אחד אף חשבה שיצאו מהמקרה כמנצחים ללא עוררין, נקיים מפגע. היא הרימה את ראשה בחיוך לעבר יוני, עד שהבחינה בלהט הקרב שמשהו לא בסדר. יוני היה חיוור, עיניו נראו נואשות ונשימתו דמתה יותר לחרחור. החיים אזלו מעיניו לאט לאט והפכו לריקניות.
כשמבטה בחן אותו ברגע הבא ראתה כי כתפי שריונו הוכתמו בדמו, שהחל לנזול על החול הבהיר. החרבות התאומות של חייל יחידת ״צריח״ היו שקועות עמוק בכתפיו של יוני, ופי רפרפה במבטה על כתפיו בדיוק בזמן כדי לצפות בחרבות נשלפות מגופו.
יוני נשאר חלש, חסר כוחות על מנת לייצב את עצמו. מול עיניה ממש, יוני קרס לאדמה.

פי הרימה את פניה, עיניה הגדולות בערו מכעס והלסתות שלה היו נעולות בחריקת שיניים. הזעם שלח גרורות לכל גופה, היא רצתה לנקום. בדיוק באותו הרגע נייט פרץ מהצד והפתיע את חייל יחידת ה״צריח״, שמעד מעט לאחור.
חייל ה״צריח״ המופתע השתהה מספיק זמן כדי לאפשר לפי לנצל את גורם ההפתעה ולדקור עם חרבה את החיבור הצר והמכוסה ברשת שבין הירך לאגן. אויבה צרח בכאב, מה שהעניק לפי חלון הזדמנות לקפוץ עליו ולשסף עם חרבה את צווארו באיזור הרשתי שמתחת לקסדה. חייל ה״צריח״ מת באותו הרגע, אך פי נשארה לצידו ובהתה בחרבה נוטפת הדם בריכוז תהומי.