משחק המלכים

פתיחה

פי, שכבר שעות הסתובבה מצד לצד בהתלהבות בלתי נדלית, פתחה את הדלת עוד לפני שהאורח סיים להטיח את אגרופו בדלתה. מה שניצב מולה היה מאוד שונה ממה שציפתה לו. היא רוקנה לחלוטין את ריאותיה בצווחה חזקה שהדהדה בכל פינה נידחת באי ונשמעה גם הרחק ממנו, טרקה את הדלת ונשענה עליה, סוגרת אותה בכובד משקלה. היא המשיכה לצרוח, ולאחר מכן התנשפה בדחיפות, עד שנרגעה.
״עלמתי הצעירה, את בסדר?״ שאל קול עמוק וצרוד מעבר לדלת. פי פחדה עד כדי כך שלא הייתה מסוגלת לענות. ״אני בא לעזור! אני פורץ את הדלת בעוד שלוש... שתיים...״
״רגע!״ פי התאוששה וקראה בחזרה.
״את בסדר?״ שאל הקול שוב.
״כן, כן, אני בסדר. רק בבקשה תרחיק את הסוס, אני מפחדת מסוסים.״ היא ענתה בלחץ. קולות צעדים, ולרווחת פי גם נקישת פרסות, נשמעו מעבר לדלת. לאחר מכן חזר הקול.
״קשרתי אותו לעץ. אנא פתחי לי את הדלת, אנחנו ממהרים."
פי פתחה את הדלת לכדי חריץ, מוודאת שהסוס אכן קשור לעץ, רחוק ממנה ככל האפשר.
הסוס, כפי שאמר הקול, היה קשור לפחות עשרים מטרים ממנה, כך שאפשרה לעצמה להירגע ולבה חזר לפעילות תקינה. בפתח הדלת עמד גבר נמוך ורחב כתפיים, בערך במימדי גופה. היו לו זיפי זקן שחורים מנוקדים במספר מועט של שיערות לבנות, שהסגירו כי היה בערך בשנות השלושים המאוחרות שלו. הוא חבש קסדת רכיבה, לבש ברדס שחור גדול שכיסה חלקית שיריון מבריק עם סימן של סוס במרכז החזה, ובחגורתו נחה חרב קצרה וחדה.
״שלום.״ הוא חייך אליה חיוך חמים, ״אני נייט, הפרש האחראי לבטחונך בקרב הקרוב. אנחנו חייבים לצאת בהקדם.״
״הסוס בא איתנו?״ פי שאלה בחשש והעניקה לסוס הרחוק מבט חד וחשדני.
״אני פרש, ללא הסוס שלי לא אוכל להגן עלייך.״ הוא צחק. פי לא צחקה. היא המשיכה להסתכל על הסוס בלחץ. סוס גדול ושחור, שכל שריריו בולטים ושוברים את מעט האור שפגע בו. הוא גרם לה לפחד משתק, אבל היא ידעה שהמלך האמין בה, שהוא נתן לה הזדמנות פז שעליה לנצל ושככל הנראה לא תחזור לעולם. למרות הפחד שלה מסוסים, שהיה מוצדק ביותר עקב כל המבחנים ליחידת הפרשים שבהם סוס העיף אותה מגבו עד שהתרסקה על האדמה, הפחד שלה לאכזב את המלך ואת הממלכה היה חזק יותר. היא פתחה את הדלת לרווחה והתקרבה אל נייט.
״אני לא רוכבת על הסוס. הוא לא מתקרב אליי. הוא לא נמצא לידי. אני הולכת וזהו.״ היא ביססה כללים בסיסיים והצביעה על הסוס.
״אני לא מכוון את דבריי כעלבון, אבל אני משער שגם אם היית מעוניינת בכך בלאק לא היה מאפשר לך לרכוב עליו. הוא סוס די עצבני, דרוש ניסיון כדי להסתדר איתו, וראיתי אותך מנסה לעלות על סוס בעבר.״ נייט השפיל את מבטו במבוכה. למרות הפחד שלה מסוסים, גם אל יחידת הפרשים ניסתה פי להתקבל פעמים רבות. כך נבנה הפחד שלה בהדרגה, אולם הרצון שלה להיות חיילת יחידת לוחמה עילית גבר על כל רצון אחר, כמו למשל הרצון לברוח על נפשה שתקף אותה בכל פעם שהתקרבה אל סוס.
״נהדר.״ חשבה פי, ״הכשלונות שלי מפורסמים בכל הממלכה.״
״נצא לדרכנו, אם את מוכנה.״ הציע נייט. פי פשוט החלה ללכת, והוא רץ לעבר הסוס כדי לצמצם את הפער שפתחה בהליכתה. היא הבחינה שהוא היה איטי כמותה.