התקפי חרדה התחילו להגיע אליי בכל צעד ששמעתי או לחישה, אני נבהלת סתם ומפחדת הרבה יותר מבדרך כלל, אמא שלי הופתעה מההצעה של איוון וכך גם אנאבל, הן שבויות בקסם של הבחור והיו בעד.
שבועיים עברו להם מהר וחשבתי על ההחלטה והגעתי לתשובה.
נכנסתי לבית של איוון ושלי, למרות שהוא כבר לא שלי, איוון חוזר עוד כמה שעות, ככה שיש לי זמן לסדר את הבית שאיוון דאג לבלגן.
-
אחרי שסיימתי לנקות את הקומה התחתונה עליתי למעלה, למעלה אלה החדרי אורחים, שצריכים קצת שטיפה.
נכנסתי לחדר האחרון בקומה שהיה קצת קטן משאר החדרים, לפתע דמיינתי ערסל עם תינוק בפנים וצעצועים בכל החדר וציורים על הקירות, הנחתי את ידי על הבטן וחייכתי.
ירדתי למטה, נכנסת לחדר שלנו ומחייכת לנוכח המיטה המוצעת ברשלנות, אני מרגישה זוג ידיים חמות על מותניי, הרמתי את ראשי והוא נשק למצחי, "התגעגעתי לנוכחות שלך בבית"
"אני צריכה ללמד אותך לשים מצעים" הוא צוחק ואני ניגשת לסדר את המיטה, "מה יש?" שאלתי שראיתי את עיניו מרצדות בחלל החדר.
"אני מאומץ" אני מרימה את עיניי ומניחה את הכרית בצד, "כלומר האמא שגדלתי איתה, היא לא אמא שלי, אלא אחות של אמא שלי" הוא מתחיל לצחוק צחוק נטול הומור ואוחז בראשו.
"אני לא מבינה, אבא שלי בגד באמא שלי עם אחות של אמא שלך?" שאלתי והוא הנהן.
"אמא שלי הביולוגית הייתה בת 17 והם הסתירו את זה מסבתא שלי, הם כביכול נסעו שלושתם וחזרו ארבעה, אמא שלי דאגה לי וטיפלה בי, תמיד אהבתי אותה, הרגשתי שזאת לא דודה שלי, אבא שלי אתמול התקשר לספר לי שאני מאומץ," הוא לוחש.
"קבעתי להיפגש איתה בערב ואני מפחד, פאק ממתי אני מפחד?" הוא מעביר את ידו על פניו.
"אני אבוא איתך" הצעתי בחיוך.
-
התלבשתי בשמלה שחורה, צמודה בפלג התחתון ובחלק העליון בעלת מחשוף וכתפיות ספגטי, התלבטתי על איזה נעל עקב ללכת והחלטתי ללכת על סנדלי עקב שחורות.
לא התאפרתי יותר מידי כי איוון שונא שאני מתאפרת, הסתכלתי לכיוונו, העניבה לא הסתדרה לו,
"תשתחרר, זאת ארוחת ערב, הכל בסדר, תביא לי" לחשתי וסידרתי את העניבה, שחררתי אותה והוצאתי את החולצה מהמכנסיים, שחררתי כפתור אחד.
"לא באת לסגור עסקה, באת לדבר עם אמא שלך" הוא חייך ונשק למצחי.
-
