״מה אתה עושה?״ שאלתי את איוון וישבתי על רגליו בזהירות.
״הפרוייקט שלי, הוא נדחה בגלל החתונה ויש לי אולטימטום עד יום ראשון״ לחש ואחז בראשו.
״הכנתי לך לאכול, אני הולכת לנוח, עברנו 48 שעות בלי אוויר״ מלמלתי והוא הנהן ונשק לראשי וכמובן לבטן שמתחילה להראות צורה.
-לפני 48 שעות-
שמלה נופלת ופשוטה עוטפת את גופי, מסתירה את הבטן הקטנה שלי שמכילה בטוחה את הנסיכה הקטנה שלי ושל איוון.
האיפור שעיטר את פניי, לא היה יותר מידי, בדיוק כמו שאני אוהבת, נטורל.
איוון לבש מכופתרת לבנה ומכנס שחור.
התמוגגתי מהיופי שלו, אני לא יכולה להסביר במילים את אהבתי אליו, בחיים לא חשבתי שאני אפול חזק לתוך זה.
לא ידעתי שאני אצליח להתאהב או בכלל להתחתן ולחשוב על להביא ילדים.
השלוש שנים האחרונות היו פשוט מדהימות, עשיתי את מה שאני אוהבת בצורה הכי נקייה ואוהבת, כתבתי מחזה, העלתי אותו, הצגתי אותו בכמה מדינות שונות ובקרוב מאוד יהיה סיבוב הופעות נוסף, הסדרה שלי, שכתבתי וביימתי משגשגת ובימים האלה אמורה להסתיים,
ההריון המפתיע והמדהים שזכיתי בו, הארוס והחבר הכי טוב בעולם שבעוד שנייה הופך להיות בעלי, יהיה שלי לתמיד.
החתונה שרציתי הייתה באמת מצומצמת, אחיות שלי, אמא שלי ואמא של איוון וכמובן אחים שלו, (מהאמא הביולוגית) אפילו אבא שלו היה.
-
"תפסיקי להיות יפה" מלמל לאוזני ונשק לה, לפתע איוון הרים אותי וצעקתי בבהלה.
"אני רוצה ללכת למועדון, אני לא אשתה, אני מבטיחה" אמרתי ונשקתי לשפתיו,
"אלי, אמרתי להם שלא, כי את בהריון" אמר,
"אבל אני רוצה ללכת, תן לי להנות מזה שהבטן שלי לא בגודל של מקרר, היא עדיין קטנה" אמרתי וליטפתי את פניו, "בבקשה איוון" מצמצתי את עיניי בכדי לרכך אותו.
"אני בוחר את השמלה," לחש והוריד אותי.
"אני לא רוצה שמלה, אני רוצה ג'ינס" מלמלתי והראתי לו את הג'ינס החדש שקניתי לפני שבוע.
הוצאתי חולצת סטרפלס, היא הייתה בטן ולמזלי הג'ינס גזרה גבוהה, ככה שאת הכרס הקטנה שיש לי, לא רואים כל כך.
נעלתי נעלי עקב שחורות והתאפרתי קצת, איוון חיבק אותי מאחור וחייכתי.
"למה אתה לא רוצה ללכת?" שאלתי.
"אוליביה שם" מלמל והסתובבתי אליו, "בגללה?" שאלתי.
"אני מפחד שהיא תשפיע עליי, יש לה את היכולת הזאת, היא פשוט" הוא השאיר את המשפט תלוי באוויר.
