"שלום קטנה." אמרתי בחיוך לילדה שלי.
אז כן, הייתה לי ילדה. ילדה יפהפייה. היא הייתה בת שנתיים וקראו לה קים. אני ואלינור נשואים כבר שלוש שנים והמתוקה הזאת באה לפני כמה זמן. אני לא חושב שהייתי מוכן להיות אבא. אני לא חושב שזה משהו שמתכוננים אליו. אין לזה מדריך או ספר הוראות, אבל כשהילד מגיע, זה כאילו הגוף, המוח והנשמה, יודעים את זה והם מתפקדים בהתאם.
"בוקר טוב בייבי." אלינור צצה מחוץ לחדר עם חיוך על פניה.
"בוקר לאב." החזרתי לה עם חיוך.
שיחקתי עוד קצת עם קים לפני שקמתי להכין לנו ארוחת בוקר. אלינור עבדה כמורה בקולג' כל בוקר היא קמה מוקדם ואני הייתי אוהב לקום לפניה. אני יודע שלהיות מורה בקולג' זה לא דבר קל, במיוחד לא הילדים ששם.
"אבא הולך להכין ארוחת בוקר. תשבי פה בנתיים טוב?" אמרתי לקים ולחצתי נשיקה למצחה.
קמתי למטבח הוצאתי שתי ביצים מהמקרר, מחבת מהמגירה שמתחת לכיריים, תפוזים ומסחטה. התחלתי לבשל את הביצים בזמן שסחטתי לנו תפוזים טריים ולבסוף החלטתי להוסיף קצת ירקות. הוצאתי גם את האוכל של קים, הוא נראה כמו עיסה לא אכילה אבל תינוקות אהבו את זה.
"מממ.. מה הכנת?" אלינור באה כבר מוכנה לאכול ומיד להזדרז לקולג'.
"סתם כמה ביצים ,ירקות ומיץ." הגבתי ולחצתי נשיקה קצרה על שפתיה.
היא אכלה בזריזות ויצאה לעבודה, נשארתי עם קים אז החלטתי להתקשר לזאין.
"היי, מה קורה." שאלתי כשהוא הרים את הטלפון.
"הכל טוב אחי מה קורה." הוא הגיב.
"תקשיב, אני פה עם קים בא לך לקפוץ?"
"בטח אהיה שם עוד 10 דקות." ניתקתי את הטלפון וסידרתי קצת את הבית.
דפיקה נשמעה בדלת, פתחתי וראיתי את זאין. הוא היה בחור יפה. היו לו זיפים קטנטנים ועיניים בצבע חום עם ריסים ארוכים שמלווים אותם. הוא היה רזה, לטעמי רזה מדי אבל זה לא פגע ביופיו. לזאין היו מלא נשים, כמעט כל יום מישהי אחרת.
"היי זאין, אני מצטער לעשות לך את זה אבל אני חייב לעוף לאלינור לכמה דקות היא שכחה משהו. תוכל לשמור על קים?" התחננתי.
"אוקיי, אל תחזור מאוחר." הוא הגיב בלית ברירה.
"אוקיי." הבטחתי. נסעתי לאלינור להביא לה את הטפסים ששכחה לקחת.
הלכתי במסדרון ואז מישהו נתקע בי.
"היי תסתכל לאן אתה הולך." הוא אמר, הוא בהה בי. נראה כל כך אכזרי, כל כך מאיים אבל עם זאת כל כך יפה. לא הגבתי פשוט המשכתי לבהות בו.
"הכל בסדר?" הוא שאל, הנהנתי, מלמלתי סליחה והמשכתי ללכת.
מי זה הילד הזה שגרם לי להתנהג כך?
YOU ARE READING
The Guy From The Hallway
Fanfictionכשהבטת בעיניו הירוקות, לא יכולת שלא לעמוד ולהסתכל בהם שעות. כשהוא דיבר, לא יכולת לא לשבת ולהקשיב לו, קול צרוד נמוך וכל כך יפהפה. כשהסתכלת עליו, הוא שבה אותך ביופיו. התלתלים, העיניים, השיניים והשפתיים. הגוף, העמידה, הדיבור. בחיים לא חשבתי שאני אמשך...
