רעדתי רק מלראות את דרק ככה. הוא היה שעון על הקיר של המחסן הכהה בו היינו, פניו נסתרות מעיני ויבבותיו החלושות מעבירות צמרמורות בגופי. פשוט עמדתי שם, לא יודע מה לעשות. ניגבתי את עיני יותר מדי פעמים, אך נראה שזה כל מה שאנו עושים.
היו כל כך הרבה מחשבות שחצו את ראשי, אך הראשית מביניהן הייתה האם עליי לומר משהו, או לתת לו להירגע לפני כן מבלי לעצור אותו. אך עדיין, למרות ההגיון שאמר לי לתת לו לפרוק את את כל מה שמרגיש, היה קול בראשי האומר לי שעליי לנחם אותו, ואני לא הייתי בטוח למי להקשיב.
הוא היה נראה כל כך פגיע. אפילו האופן בו גופו התעוות עם כל לקיחת נשימה העיד לי על כמה לא בנוח הוא הרגיש. הוא חיבק את עצמו. מתגונן. רוב פניו נחו על הקיר, במקום שבו אור המנורה לא הגיע בגלל המדפים הגבוהים, מסתיר מחצית ממנו בצל.
לא יכולתי לחכות שנייה נוספת בטירוף הזה.
הושטתי קדימה את ידי השמאלית והנחתי אותה על גבו. הוא הסתובב באחת, מצמיד את גבו על הקיר, פניו מביטות בי בכאב. עיניו היו כחולות צלולות באותו הרגע, כאילו שמש כוונה היישר מעל ראשו.
הוא הביט בי ולא הסב ממני את מבטו ממני, מראה לי באיזה כאב הוא נמצא רק על פי הבעות פניו המשתנות. ידיו היו כרוכות סביב בטנו, כאילו נמנע מלשפוך בפני הכל.
"אתה- אתה היית היחד שאי פעם אהבתי." דרק אמר, נחנק במילותיו ומשתנק אחרי כל מילה. "חייתי במשך שנים ב-במחשבה שאתה הייתה האחד. וידאתי שאתה היית מעורב בכל החלטה שלי, גדולה או קטנה. העתיד שלי איתך היה יציב כסלע. אבל אז..."
"אז בגדתי בך." לחשתי.
"זה לא מה שאני מדבר עליו," עיניו התמקדו בפינות בעודו נאבק בדמעות. "זו... זו לא הייתך אשמתך. אלא שלי."
לא הייתה תשובה או תגובה נכונה שיכולתי לספק. מעולם לא שמעתי אותו אומר דבר כזה. זו תמיד הייתה אשמתי שרבנו, או שהוא היה נשאר שקט כשידע שזו אשמתו.
"מערכת היחסים שלנו הייתה אחריות של שנינו ואנחנו הרעלנו אותה. זו לא הייתה אשמתך, אלא אשמתנו." אמרתי בתוקף.
הוא הניד בראשו בלי הרף גם כשהדמעות חזרו לרדת מעיניו והשתיקו אותו. לא הייתי רגיל להתנהגות הזו של דרק. הייתי רגיל לדרק שהיה כועס, או שקט במשך כמה ימים. הוא מעולם לא נשבר עד לנקודה בה בקושי יכל לדבר מבכי.
"א-אתה מושלם."
"אני לא." התעקשתי. אני רחוק מכך.
"יש לך חברים נהדרים ומשפחה שאוהבת ותומכת בך בלי סוף. לי, לי אין דבר."
"גם לך יש חברים ומשפחה." עניתי, כמעט פורץ בבכי יחד איתו. אך ברגע זה אני הייתי החזק. אני הייתי בעל השליטה. "יש לך אחות יפיפיה שאוהבת אותך ומביטה בך כדמות להערצה. יש לך את החבר הכי טוב בעולם, ניקולאס. יש לך את ג'ס ופריסילה. ועם כמה שאתה רוצה להתכחש לכך, יש לך גם את אבא שלך."
YOU ARE READING
Road Trip (MaleXMale)
Romanceסיפור המשך לבחור איטלקי. לאחר לימודי התיכון, דרכיהם של ליאו ודרק נפרדות כשכל אחד מהם נרשם לאוניברסיטה אחרת, שמים את מערכת היחסים שלהם במעין עצירה לאחר ריבים ממושכים. לראות אחד את השני רק בחופשים ובחופשת הקיץ, התחיל כבר לשים משקל כבד על מערכת היחסים...
