בכל פעם בה קיפלתי את בגדיי וסידרתי אותם בקפידה במזוודה, אשה הייתה מחכה עד שהפניתי את גבי אליה רק על מנת להוציא אותם ולזרוק אותם מאחוריה, מעמידה פנים שלא עשתה זאת בכלל.
"תפסיקי." שאגתי כשעשתה זאת בפעם העשירית.
"אתה לא יכול להמשיך להשאיר אותי לבד כל סוף שבוע, ליאו!"
"זה הזמן היחידי שיש לי לבקר אותו," נהמתי בין שיניי בעוד היא שילבה ידיה בילדותיות. "ואת יודעת את זה."
"לא עשינו שום דבר יחד כבר ארבעה שבועות. אתה באמת חייב ללכת כל סוף שבוע? כמה זמן הוא אמור להיות שם בכלל?"
משכבתי בכתפי בעוד שנינו נלחמים על אחד מהתיקים שלי. הייתי חזק ממנה, לכן זכיתי בבגד שכמעט נקרע בין ידינו ודחסתי אותו מיד אל המזוודה. רכסתי אותה אחרי שווידאתי שהיה לי כל שאני צריך.
טניקה נכנסה אל החדר בצעקות. היא התרוצצה במהירות לפני שנחתה בגסות על צד המיטה שלה, משם התגלגלה ונפלה על הרצפה.
"היא רודפת אחרי!" צרחה, מושכת את השמיכה ממיטתה כך שתכסה אותה על הרצפה, מסתירה את עצמה.
"אוי לא," אשה אמרה, בוהה בדלת הפתוחה שהשאירה השנייה.
בדיוק עמדתי לעזוב כשאשה טפחה על ידי, מנסה למשוך את תשומת הלב שלי. עיני נחתו על הדלת ועל העומד לו שם בחוץ, נראה מבועת, נייתן. גמעתי בקול רם כל כך, שאשה הביטה בי כאילו גילתה זה עתה מהו הכישרון החבוי שלי.
"זה הזמן שלי ללכת," הודיעה, מנסה לא לפרוץ בצחוק מהמבוכה המגוחכת שבאוויר. היא יצאה דרך הדלת כשגבה כפוף אליי בעודה נוטשת אותי. היא הייתה אמורה להיות חברה טובה ולשקר עבורי שאני חולה, למרות שבירור יכל לראות אותי ואני אותו.
נייתן הזמין עצמו לבפנים אך השאיר את הדלת פתוחה, מודע לעובדה שלהיות איתו באותו החדר, במיוחד שהדלת תהה סגורה, יגרום לי לאי נוחות. ולא יכולתי שלא לחשוב שאפילו ברגע זה הוא מצא לנכון להתחשב בי.
הוא לבש קפוצ'ון ב'ז כהה עם שרוולים מופשלים, חושף את קעקועי השדים שלו. שיערו הבלונדיני היה מרושל והתחיל להתארך מעבר לרגיל. הוא תמיד גילח את פאותיו והקפיד על החלק העליון מסודר, אבל נראה שכבר לא היה לו אכפת. מעולם לא יצא לי לומר לו, אך העדפתי זאת כשלא חימצן את שיערו. הוא היה בלונדיני מטבעו, אך נוטה יותר לאיזור הכהה. כך גם העדפתי אותו.
הוא ענד בנוסף את השרשרת שקניתי לו לפני מספר שנים. הוא עשה לי זאת בכוונה? זה הכעיס אותי. רציתי לקרוע אותה מצווארו ולסטור לו בזה הרגע.
אך לא עשיתי זאת.
"היי," אמר כמעט ללא קול כשהבחין במזוודה השרועה על הרצפה.
הוא היה נראה... כל כך עגום ואומלל וזה פשוט הרג אותי מבפנים. היו כמה סיבות מדוע רציתי להתחמק ממנו, וידעתי שזה לא ימשך לנצח. אבל ההבנה הזו באמת חלחלה בי רק ברגע הזה. רק כשלא היה לי לאיפה לברוח עוד.
YOU ARE READING
Road Trip (MaleXMale)
Romanceסיפור המשך לבחור איטלקי. לאחר לימודי התיכון, דרכיהם של ליאו ודרק נפרדות כשכל אחד מהם נרשם לאוניברסיטה אחרת, שמים את מערכת היחסים שלהם במעין עצירה לאחר ריבים ממושכים. לראות אחד את השני רק בחופשים ובחופשת הקיץ, התחיל כבר לשים משקל כבד על מערכת היחסים...
