°תודה° צ'אנגליקס [✔]

3

הבטתי סביבי בחדר עד שהבחנתי בבגדים והחטיפים על שידת הלילה. פתק קטן נח על השידה "תחליף לבגדים האלה ותאכל את מה שהשארתי בשבילך וגם תתקלח- צ'אנגבין" קראתי את הפתק ולקחתי את הבגדים לפני שפניתי לחדר האמבטיה שהיה מחובר לחדר השינה.

אחרי שסיימתי את המקלחת החלפתי לבגדים שצ'אנגבין נתן לי. הסתכלתי על האוכל, לא אכלתי לפחות שבוע. תפסתי את האוכל וממש הכנסתי את הכל לפה. לא יודע איך הצלחתי להכניס הכל לפה. התיישבתי על המיטה, לא ידעתי אם עלי לעזוב את חדר השינה. אני לא יודע מה קורה בבית. מה עם יבעטו אותי?

מה אם יבינו שאני חסר ערך? מה אם הוא יחשוב כמן אמי? נאנחתי והבטתי מבעד לחלון תקוע במחשבת של עצמי.

"אה, היי." אמר קול מוכר.

"היי" עניתי כשהסתכלתי עליו. הוא התיישב לידי ושאל "אז מה שמך?" הבטתי למטה ועניתי כמעט בלחש "פליקס, אתה צ'אנגבין נכון?" הבטתי בו והוא הנהן. "אני יעשה לך סיור" הוא קם כשאמר את זה. קמתי איתו והלכתי אחריו.

עצרנו ליד הדלת שליד החדר שלי "זה חדר השינה שלי, וזה שלידו הוא חדר השינה של צ'אן, חבר שלי". אחר כך הוא הוליך אותי לקצה המסדרון "חדר האמבטיה נמצא פה ושם" הוא הצביע על תחילת המסדרון "המטבח והסלון" הנהנתי במהירות וחזרתי על איזו דלת לאיזה חדר. מיהרתי אל חדר האמבטיה ועשיתי את העסקים שלי לפני שהלכתי לסלון. מרגיש כאן יותר כמו בבית. והאמנתי שכן. ללא מכות או משהוא לפחות לא עדיין, אם יש. ראיתי נער נוסף יושב על הספה, זה בטח צ'אן. שיערו שחור כמו של צ'אנגבין. הרגשתי מוזר שאני היחיד עם צבע שיער שונה. ניגשתי אליו ודיברתי בביישנות "היי. א-אני פליקס". הנער המבוגר הביט בי והנהן לפני שחזר להביט בטלוויזיה.

צ'אן צפה בחדשות הקשבתי להן עד ששמעתי "סאו מינוו, המנהיג של 100 נפטר ב-25 למרץ בשל מעצר לב, הוא נמצא מת בביתו בגנגנאם". סגרתי את אוזני, לא היה לי זמן להקשיב לזה. חזרתי לחדר השינה שלי וישבתי על המיטה שלי ונירדם.