°תודה° צ'אנגליקס [✔]

6

נקודת מבט פליקס התעוררתי למשמע השיר פייר של ביטיאס ומשהוא, צ'אן, צועק "פייררררר", אני חושב שזו הייתה השינה הכי גרועה שהייתה לי אי פעם. נאנקתי כשהתגלגלתי מהמיטה על הריצפהף מכאיב לאפי. "אוי!" גנחתי וקמתי. לא טרחתי אפילו לשנות מאז, שוב, הייתי כבר בבגדים. נכנסתי לסלון כדי לראות את צ'אן, מנסה, לרקוד לפייר ונכשל בצעדים, הוא חליף את השיר לבדיוק נכון של גוט סבן. אני יודע את הריקוד הזה! נעמדתי מאחוריו והחלתי לרקוד לוקח את מקומו של מארק. צ'אן הבחין בי והיה לנו ריקוד חופשי אוסטרלי, ניצחתי כמובן.

לגור ביחד עם צ'אנגבין וצ'אן ממש עזר לי בכך שיכולתי להיות עצמי. לא הייתה לי בעיה פשוט ללכת לאחד מהם בלילה כשהיו לי סיוטים, והכמעט הפסקתי לפחד לגמרי. מלבד הזוועות, זוועות שלעולם לא אחדל מהן. אני שונא אותם כל כך הרבה! אני מעדיף למות ואז לראות אותם שוב.

צ'אן קרא לי ולצ'אנגבין לארוחת בוקר בסופו של דבר. "אז גם אתה אוסטרלי, מייט?" צ'אן שבר את השתיקה באנגלית.. "כן, זה לא ברור" עניתי בקול העמוק שלי אם המבטא. המשכתי לאכול שומע את צ'אן אמר "אמת, אמת" התעלמתי ממנו והמשכתי לאכול. אני לא יוד למה אבל הייתי ממש רעב. "צ'אנגבין, פליקס ממש מגניב למה שלא נוסיף אותו לקבוצת צ'אטים?" שאל צ'אן. פשוט ישבתי שם בידיעה שאין לי טלפון. " יש לו טלפון בכלל?" צ'אנגבין הסתכל עלי. הנדתי בראשי. לא היה לי טלפון מאז שהשארתי את זה בבית אבל לא היה לי אכפת. צ'אן לקח את הטלפן שלו והתחיל לכתוב משהו למשהו. מה הוא מכנן לעשות? הוא במילא אידיוט. ביקשתי סליחה וקמתי מהשולחן בשביל מקום יותר נוח כמו הספה.