°תודה° צ'אנגליקס [✔]

9

נקודת מבט אף אחד

לבסוף כל השלושה, צ'אן, פליקס וצ'אנגבין, חזרו הביתה. הם נחתו על הספה ומתחילים לצפות בתוכניות. פליקס לאט התחיל להשתעמם ועזב לחדרו. היה שום דבר לעשות חוץ מלישון, החדר היה פשוט, קירות לבנים ומיטה יחידה בקצה ושולחן כתיבה שחור בקצה השני. פליקס הלך לכיוון שולחן הכתיבה מוציא דף נייר. ולאט התחיל לצייר תותים. תותים היו הפרי האהוב עליו, הוא יכול כל דבר שיהיה קשור לתותים.

בזמן שפליקס היה בחדרו צ'אנגבין היה בשלו. מסתכל מבעד לחלון כשישב על מיטתו. לא ציפה לדפיקה על הדלת, הדלת נפתחה וצ'אן עמד בכניסה. "צ'אנגבין, זה מהחדר הזה ולך תספר לילד הזה שאתה אוהב אותו" צ'אן הצביע על מחוץ לחדר כשצ'אנגבין מסתכל עליו כועס ומבולבל. "אהבה שברה אותי בפעם הקודמת! הבטחתי לעצמי לא להתאהב שוב." צ'אנגבין הסתכל על צ'אן, צ'אן פשוט הניד בראשו ועזב את החדר משאיר את צ'אנגבין מבולבל עם הרגשות שלו.

האם אני באמת אוהב אותו? ליבו פספס פעימה כשחשב על הנער בלונדיני. אני אפל והוא כמו השמש כל כך מואר. אני לא האחד בשבילו. זה לא בגלל שצ'אנגבין פחד או בגלל ההבטחה שהבטיח לעצמו לפני זמן רב כל כך ואפילו "אני אוהב אותך" לא יכל להגיד לילד הבלונדיני. הוא פשוט לא בטוח לגבי רגשותיו. שניהם הסתדרו היטב, צ'אנגבין לא רצה להרוס את החברות שלהם. הוא לא היה בטוח עם הוא יכול. הוא כבר איבד חבר אחד, בגלל הדחף הזה. צ'אנגבין לא ידע שגם פליקס אוהב אותו.