הגיע הזמן להכריז על הזוכה של חודש אפריל!
החודש בהחלט היה מעניין - ממחסור בקטעים שכמעט גרם לביטול התחרות החודשית, הגעתי למצב שבו אני בהתלבטות קשה בין שני קטעים מעולים. שניהם נכתבו בשפה יפה וגבוהה, שניהם בלטו במקוריותם, ושניהם היו נפלאים בדרכם. בסופו של דבר, בקושי רב, הצלחתי לבחור באחד - אז הנה לפניכם, הקטע הזוכה של אפריל.
זוכת החודש: The_Meerkat
חודש אפריל - הומור:
זה היה בוקר סתווי קריר כשבן עמד בשער המוסד שאליו הוא ניסה להתקבל בתור מתמחה בפסיכיאטריה. המנהל יצא מהבניין, גופו העגול מדדה לכיוונו בג'קט הטוויד שלו. בן הרגיש לחוץ מעט אבל נשם עמוק - זה רק ראיון עבודה, לא משהו לא רגיל במיוחד.
המנהל פתח את השער, מנגב בממחטה את פניו המיוזעות, "בנג'מין וובר?" הוא שאל, מוודא.
"הוא ולא אחר," הנהן אליו בן.
"אני אלן סטיוארט, כפי שבוודאי הבנת. בוא, היכנס, נתחיל במשרד שלי ואז אערוך לך סיור, בסדר?" אלן היה אדם נמוך קומה ועגלגל, זקנקן קטן צמח על סנטרו ועיני החומות נראו כמעט כאילו הן נעלמות מאחורי לחייו המלאות ואפו הנשרי. הוא הסתובב בלי לחכות לתשובה והחל למהר חזרה לבניין, איפה שמשרדו ודאי נמצא בו.
לאחר כחצי שעה ועשרה מסמכים, הם יצאו מהמשרד והחלו לעבור ברחבי המוסד. האסירים היו מחולקים לשלוש רמות. הרמה הקלה כללה תאים דמויי חדרים נורמאלים, והיה סלון משותף שהמטופלים יכלו לצאת אליו יחד עם אחד מאנשי הצוות ולפגוש זה בזה, כל עוד הם מאובטחים שלא יפגעו בעצמם. בקומה מתחתם היו המטופלים שבחדרים מרופדים. המטופלים שם הוצאו מדי יום יחד עם מטפל צמוד להתאוורר, מקבלים זמן חופשי, אך נשמרים ביותר הפרדה. בקומת המרתף הייתה המחלקה הכי מסוגרת, שכללה מטופלים שהיוו סכנה לציבור, רובם נכפתו ממש לקירות תאיהם והוגבלו בתנועה. כל אחד מהמטופלים הוצג באופן פרטני, במיוחד במחלקה התחתית.
"וזה... אנחנו לא בטוחים בשמו. אנחנו קוראים לו איקס," הסביר מר סטיוארט, בהגיעם לתא האחרון, שכלל אדם ענק, שניים וחצי מטרים גובהו ועורו הכהה נמתח על שרירים משתדרגים. הוא נהם לכיוונם, חושף שיניים מחודדות כניבים וצהובות כבננה.
"הוא פה אחרי שהשופט ביטל האשמות נגדו על סעיף נפשי. הוא קרע כשנים-עשר איש לגזרים בלי להשתמש בשום נשק. הוא בנעילה קבועה, אפילו כדי להאכיל אותו לא משתמשים בידים חשופות," הסביר מר סטיוארט.
בן בלע את רוקו והנהן בתגובה.
זו הייתה כבר שעת ערב מאוחרת כאשר בן יצא מהמשרד של מר סטיוארט אל ערפילי הלילה הקר. בן חש נקטופוביה קלה, במיוחד מאחר שאלן סטיוארט דאג להזכיר לו כמה וכמה פעמים שבעוד דקות אחדות ננעלים השערים של המוסד הפסיכיאטרי, וכשזה קורה, אין יוצא ואין בא.
YOU ARE READING
כותב/ת החודש - 2019
Acakהתחרות השנתית כותב/ת החודש חוזרת בפעם השניה! אם חסרה לכם השראה או תרגול, אם אתם מעוניינים בבמה וקוראים לכתיבה שלכם, או אם אתם סתם מחפשים כותבים מוכשרים - זה המקום בשבילכם! בכל חודש תעלה לכאן משימת כתיבה חדשה, כשבסופה יתפרסם הקטע הטוב ביותר בעיניי...
