המפקד שלי

פרק 9:
"דין שמע וואלה אין לי שמץ למה הזמנת אותי אלייך אבל לא באלי בעיות עם המפקד העליון שלך" אמרתי באגרסיביות זזה צעד אחורה.
"תרגעי אני רק מנסה לעזור מצאתי אותך חצי מתה במסיבה נראלך שאני אשאיר אותך ככה שם?" הוא אמר בחיוך ושיניו הלבנות נבלטו לו. "אה טוב אם זאת הסיבה אני רגועה" הייתה שתיקה מוזרה שנינו לא ידענו מה בדיוק הולך בנינו ומה פואנטה של הרגע " תקשיב אני חייבת לזוז תודה רבה על ההצלה" אמרתי שהיה עסוק בלסרוק את גופי "אה כן בבקשה וביי"

הורדתי את נעלי בכניסת הבית כדי שלא ישמעו את צעדיי.
"איימי בואי הנה אם את חושבת שתכנסי ככה את טועה" אימי אמרה והבנתי שהיא עצבנית.
"מה אמא?" שאלתי בחיוך מנסה לשבור את הרוח המתח בנינו, "איפה היית ולמה לא ענית לטלפון? אנחנו רואים אותך רק בסופ"ש ואת נעלמת לנו. חיכינו לך אני ואבא בבית זה שעברת את גיל 18 את עדיין באחריותינו כל עוד את גרה בביתנו" היא צעקה עליי, "אמא הייתי במסיבה והלכתי לאחר מכך לנטע" שיקרתי .. "הלכת לנטע? את בטוחה? איימי את לא יכולה לשקר לי אני התקשרתי היום בבוקר לנטע היא אמרה שאת לא אצלה, שמעי מתוקה את מרותקת סופ"ש הבא אז אם יש מסיבה או משהו תבטלי".
שלפתי את הפלאפון מהכיס מרגישה רטט "כבי את זה אנחנו מדברות" ושפכה בטעות את הכוס הקפה שלה. "אמא תרגעי מה יש לך כולה לא הגעתי הביתה מה אני במשטר צבאי אמא צאי מהסרט אני לא בית 13 שאת צריכה לפקח עליי איפה אני מה אני עושה  מספיק יש לי בבסיס גם כאן אני צריכה לקבל משטר צבאי? דיי כבר אמא אני אעבור לגור לבד או משהו או עם נטע בדירה שלה"
אמרתי והרגשתי שהיא הולכת לפרוץ בבכי.
" זה מה שאת רוצה לעבור לגור עם נטע? לכי על זה אני ואבא לא נשלם לך על שכירות וכדומה"

עליתי למעלה פושטת את בגדי לפיגמה מחליטה להשלים שעות שינה אחרי יום וחצי של טירוף ללא שינה.
***
הפלאפון שלי מצלצל ומעיר אותי משנתי.
אני מגששת בידיי אל השידה, אצבעותיי תופסות הטלפון הנייד, ומבלי להסתכל למסך אני עונה.
"הלו מי זה" שאלתי חצי רדומה "אוי הערתי אותך מותק?" אני מתרוממת למצב ישיבה ומשפשפת את עיני "את נט זאת את! מה נשמע?" שאלתי בציחקוק "אה הערתי אותך? איפה היית מפגרת הלחצת אותי רצח"
"תרגעי הייתי אצל דן הוא לקח אותי אליו היה חמוד אבל לא היה כלום אז סחסכי שאלות, וכן שמעתי שאמא שלי שאלה אותך דפקה לי קריזה על ההתחלה שרק נכנסתי" 
"וואו, נו כבר ראית אותו בלי חולצה? מחרמן?" צחקתי "טמבלית לא היה כלום נודרת לך, אגב שמעי אני עוברת לגור איתך"  אני מחפשת את בגדי ושולפת בשלוף בגד אקראי. "רגע מההההה אמג רציני? איך מה למה?" היא צעקה ויכולתי לשמוע את התרגשות "כן זהו שמעי נמאס לי למשטר הזה נראלי אעבור אלייך במילא אני מגיע לסופשים ואז זה הופך לכם משטר וגם אני צריכה את הפרטיות שלי ונחת" "יש!!!!"

אני מספיקה לתפוס אוטובוס למרכז בתקווה שאוכל להגיע לנטע עוד היום ולהתחיל לפרוק ארגזים.
אני תוחבת לאוזניי אוזניות מקשיבה לצלילי המוזיקה.
אני מקלידה הודעה מהירה למזכירה בבסיס שלא אגיע בראשון שולפת תירוץ מידי.
"קחי אקמול ותגיעי כמו גדולה לבסיס מחר!" הוא מחזיר הודעה ותוכן ההודעה מכעיסה אותי.
"אני אומרת לך שאני חולה קחי את אקמול אולי, אני נשארת בבית וכל השיט של התחנות האלה יכולות לקפוץ לי" אני מקלידה לו חזרה בעוד של עצביי מתחילים לעקצץ בגופי. אני מכבה את הפלאפון ולמזלי ההודעה השתיקה אותה.
"נדב" גירדתי את ראשי והבנתי
שאני רואה באמת את נדב.
noasstorieslove