המפקד שלי

פרק 26

פרק 26:
#the_soldier
"אללה וואכבר" אני רואה את אביאל ומאיר מתגרים בעומר.
"אני אזיין אותם כוסאמו" עומר קם באנרסיבות ואני מספיקה לתפוס אותו.
"דיי נו הם לא שווים את זה" אני אומרת ותופסת בידיו.
"דיי כבר נמאס לי שהם שופטים על זה שאני ערבי נוצרי" הוא אומר ודמעותיו על הקצה.
"אל תתייחס הם סתם נו אתה יודע שאתה מעבר לזה ושאתה מקסים ורוצה לתרום למדינה ולעזור" החזקתי בידיו של עומר מנגבת את דמעותיו.
"אבל תביני זה כל הזמן חוזר על עצמו אני נכנס לחדר מתגרים וזורקים הערות מקללים וואלק יש פעמים שאני שם זין אבל זה עדיין צורב בלב" אני מביטה בו בכאב מבינה מאיפה נובע ועוטפת אותו בזרעותיי.
"היי אני כאן איתך" אני לוחשת "שמח שהכרנו כל כך שמח"
אנחנו מתנתקים באיטיות מהחיבוק ואני מסתכלת לעיניו הירקרקות. הוא מתקרבת לשפתיי ונושק אותם בעדינות אנחנו נסחפים לנשיקה במשך דקות שלמות.
"אני מצטערת אבל אני לא יכולה" אני אומרת ומתנתקת מהר.
"כמו שחשבתי... עזבי שכחי ממה שהיה" הוא אומר ולוקח צעד הצידה ומסיט סיגריה.
"לא עומר זה לא זה זה ככ כרבה דברים אני מצטערת"
אני קמה נושקת את לחי הימנית שלו וצועדת לחדר.

נ.ב איימי:
שוב מחשבות על דין, הדמעות לא מאחרות להגיע אני מבינה שאני רוצה רק להיות לידו ולא בשום מקום אחר.
להרגיש טוב את התשוקה המתוקה הרגשתי באותו הרגע.
כואב לי מידי כדי להמשיך להלחם על חיי, להלחם נגד הכאב האכזרי שצורב לי בלב. זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה ככ כאובה ככ שבורה באמת הפעם הראשונה שאני לא מסוגלת להמשיך להתגבר על הכאב.

אני מרגישה שפישלתי כל כך לא הייתי צריכה להכניס את דין לחיי בצורה כזאת.
מתי נתתי לעצמי לצאת כל כך משליטה? אני חייבת לקבל תשובה לשאלה המדזיינת הזאת, זה קריטי.

אני מתרוממת מהמיטה מחפשת מזון להכניס לגופי.
אני לא מהססת לעבור בדרך לשטוף את פני החיוורות.
"איפה האקמולי" אני מלמלת לעצמי ולוקחת כדור.
אני שומעת דפיקה בדלת...
"דין מה אתה עושה פה" אני שואלת ונותנת לו להכנס.
"הייתי חייב לדבר איתך ולראות מה שלומך" הוא אומר ואני משתתקת מגלגלת את עיני.
"איימי אני מצטער לגבי מה שראית רציתי לתת לך הסברים אני מרגיש חרא שלא אתן לך" הוא הולך אחריי.
"דין דיי לא באלי באלי לשכוח מקיומך מהכל פשוט"
אני עוצרת את הדמעות לפרוץ.
"איימי רגע, תני לי דקה להסביר" , " יש לך 3 דקות" אני מתיישבת על הספא מחכה להסבר.
"מי שראית זאת האקסית שלי אהבתי אותה פעם מאוד היא הייתה האהבה הראשונה והאחרונה, באתי להציע לה נישואים והיא דחתה וברחה ולא שמעתי ממנה מאז כבר שנתיים והיא חזרה אליי לפני כמה ימים ורצתה שנחזור ונדבר ודחיתי והיום באה אליי ונישקה בדיוק שנכנסת נשבע לך. אין לי שום רגש אלייה" הוא פורק את הכל ואני מעכלת.
"וואו... אז אתה רוצה להגיד לי שזאת היא שנישקה?"
"כן איימי, אני כבר לא אוהב אותה. התאהבתי.." הוא מתקרב אליי וקצב נשמותיי נעשה מהיר.
"מה..." אני משפילה את ראשי.
"התאהבתי בך איימי, אני לא יודע איך פשוט התאהבתי אני לא מצליח לעצור את זה. אני לא רוצה לעצור למרות שאני חייב כי את חיילת שלי אבל אני לא מסוגל."
אני קופצת עליו בנשיקה רק רוצה את שפתיו על שלי.
"אני אוהב אותך מיס ברייאן" הוא אמר ואני חייכתי מאושר.
"אני אוהבת אותך" הוא מנשק את שפתיי חזק ותשוקה מתוקה חזרה אליינו.
ככ התגעגעתי. התגעגעתי לקולו הצרוד הסקסי ועיניים החומות דבש ולגוף השרירי הזה.
"איך היצור בבטן? אני לא קולט שאני הולך להפוך לאבא ועוד ממך" הוא מלטף את בטני.
"נראלי שגודל לאט לאט"
"חשבת כבר על שם?" הוא שואל ואני עוברת להתיישב עליו.
"חכה עדיין לא יודעים אם זה בן ובת" אני מלטפת את פניו.
"באלי את השם אור"
"למה?" אני שואלת בסקרנות.
"כי את הכנסת לי אור, והיצור שלנו מכניס לי אור ואני כל כך מאושר שאני הולך להפוך לאבא."
נישקתי את שפתיו הרכות העבות. שוב התשוקה המתוקה. אני אוהבת את המפקד שלי. אני אוהבת את דין.