המפקד שלי

פרק 18

פרק 18:
#the_soldier
פתאום שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל גיששתי בידי אל השידה ליד המיטה, תופסת את הפלאפון ומבלי להסתכל עונה.
"היי איימי.." אני שומעת קול מוכר שלא שמעתי זמן רב.
"אמא?" אני שואלת מופתעת לגמריי מכך שהיא התקשרה אליי.
"איימי, אני יודעת שאת בבסיס אבל אבא בבית חולים." היא מגמגמת ומעדכנת אותי.
"מה קרה לו?" ליבי פועם בחוזקה לשמע דבריה.
"גילו שיש לו סרטן, הרופאים חשבו שאולי לא יהיה לו סיכוי להלחם אבל מצאו כמה פתרונות" דמעות עולות בעיני.
"אמא" אני לוחשת בעצב "את רוצה שאגיע הביתה?" אני שואלת בהיסוס בעודי שקולי רועד מהלם.
"כן" היא מבקשת ממני בשקט
"אהיה שם עוד שעתיים בערך" מעדכנת אותה.

אני לוקחת את התיק אורזת מהר את דבריי ורצה לנטע.
"נט אני חייבת לעוף אבא שלי מאושפז" אמרתי ודמעותיי עלו
"דיי בובי מה? אני אבוא בסופ"ש לבקר לקחת מפתחות לדירה?" היא מחבקת אותי חזק וזה מה שהייתי צריכה כרגע.
"כן.. יש לו סרטן, וכן לקחתי תודה יפה שלי אדבר איתך בהמשך אני הולכת להודיע לדין, בבקשה תעדכני את נדב וכל השאר" אני משיבה לה וההלם מהבשורה גורמת לבכי לא להפסיק.

אני נוקשת בדלת.
"המפקד דין?" אני שואלת ונכנסת.
"כן איימי איך אוכל לעזור? למה את לא בתורנות?" הוא שואל וזה הדבר היחיד שמעניין אותו.
"אבא שלי מאושפז ואני חייבת לזוז" אמרתי.
"ברור את מקבלת שיחרור, אביך בסדר? את רוצה שאקפיץ אותך?" הוא שואל לחוץ.
"מצבו לא ברור מסתבר שהוא התעלף וגילו שיש לו סרטן חמור.. ולא תודה אני אסתדר לא באלי להטריח" אמרתי
"יהיה טוב אני בטוח שאבא שלך חזק" הוא בא לחבק אותי ומשהו בחיבוק הרגיש לי מוזר.
"טוב אני זזה" יצאתי ממשרדו.

אני מצליחה לתפוס אוטובוס למרכז העיר תוך רגעים ספורים
"סליחה זה לבית חולים איכילוב?" אני שואלת
"כן בתחתנה השניה את יורדת 20 שח" הוא משיב ומוציאה את כספי.
אני מתיישבת על כיסא אקראי פותחת את הפלאפון ובודקת הודעות .
20 הודעות פיי.
הודעה מנדב, נטע, אמא, אביאל, דין.
וואטדפאק הודעה מדין? כבר!?!?
דין- ברגע שתגיעי לבית חולים תודיעי לי, מאחל החלמה מהירה.
השבתי לו 'חזרה אוקיי ותודה😊'
הייתי בשוק ..

נדב- איפה את לעזאעזל אני מחפש אותך בכל מקום?!?!
השבתי לו 'דיי כבר נדב לא הכל סובב סביבך אני לא בבסיס, ביי'

אני יורדת מתחנת האוטובוס מגיע לבית חולים
"סליחה איפה זה מחלקת טיפול נמרץ?" אני שואלת.
"ישר ואז תראי שלט ואת צריכה לפנות שמאלה אח"כ " השיבה לי.
"תודה" מימלתי ביובש.
סעמק למה הכל זין בעולם.

התקדמתי לפי מה שהאחות הדריכה אותי ואני רואה שלט לחדר טיפול נמרץ אני הולכת לאן שהשלט מראה ורואה את אימי יושבת על הכיסא ופניה חיוורות ממש.
"איימי" הדמעות שלה לא מאחרות להגיע, והיא לא מהססת לרגע ומושכת אותי אלייה ומחבקת.
"אמא" אני לוחשת כנגד החזה שלה אני מקבלת את החיבוק שלה ולא מצליחה לעכל את הסיטואציה.
"מייקל כאן?" אני שואלת ובמקביל מנסה לסדר את פעימות הלב.
"לא, לא הספקתי להודיע לו הוא היה בבית ספר פחדתי שיכנס להתקף" היא משיבה ואני מתיישבת.
"אמא אני מצטערת על מה שהיה אז" אני מלמלת ומניחה את ראשי על כתפה.
"הכל בסדר מתוקה שלי, בואי ביחד נתפלל שאבא יבריא" היא מלטפת את פניי, התגעגעתי לרגעים שלי איתה.
"אמא תלכי הביתה בטח מייקל יגיע ולא יבין וחובה לספר לו, אני אהיה פה אני אבוא בערב לשמור עליו" אני אומרת .
"אבל אני לא רוצה לעזוב את אבא לבד" היא אומרת והרגשתי את רגע השבירה שלה קורה.
"אמא את חייבת לאכול ולנוח תלכי, אני כאן משגיחה" אני אומרת ומושיטה לה יד לעזרה לקום.
"תודה מתוקה שלי אבל תעדכני ודברי איתי שיש חדש" היא דורשת ואני מהמהנת להסכמה.

עוברות שעות עוברות דקות מנסה לעכל.
אוף אני לא יכולה יותר קודם דין אחר כך נדב עכשיו אבא שלי מזה החיים האלה אם לא יהיה לי אבא, מה זה שווה תחיים האלה, בעוד יורדות לי דמעות.
"את צריכה?" קול מוכר מתגלה לאוזני.
"דין מה מה אתה עושה כאן?" אני שואלת במילמול ומגרדת את ראשי.
"אני לא יכול לדעת שאבא שלך במצב קשה ואת כאן.. לבד.." הוא אמר ומתיישב לידי.
"וואו אני לא רוצה לגזול ממך זמן בטח יש לך מלא עבודה" אני אומרת.
"עבודה פחות חשוב מהבריאות של אבא של חיילת" הוא אמר וחייכתי חיוך קטנטן.
"וואו הוצאתי לך חיוך" הוא אמר וגיכחתי.
"הפעם.." הישבתי בנחת.
"זה בשבילך" הוא משיט לי קופסת מאפים.
"וואו תודה " אני מודה לו ובאה לחבק אותו אבל מתחרטת מהר.
"אמ תיארתי לעצמי שתהיי רעבה בטח בצום" אני לוקחת ביס מבורקס
"כן צדקת" אני מביטה בו ונושכת את השפה התחתונה שלי במיטה בעיניו החומות.
"על מה את מסתכלת?" הוא שאל בקולו הסקסי תהיתי לרגע אם הוא מודע למעשיו.
"סתם.." מימלתי ולוקחת ומחדירה את מבטי שוב לעיניו.
"מה איימי עד מתי תסתכלי עליי ככה?" הוא שאל מגחך בפלירטוט.
"מה דין מתי תפסיק פלרטט עם חיילת שלך?" אני שואלת ומעמידה אותו במצב מביך.
"אני מפלרטט עם חיילת שלי? מנסה להתחיל איתי אה?" אני מצחקקת והוא מתקרב ומדגדג אותי.
" מישהי רגישה פה" הוא אומר ואני לא מצליחה לעצור את צחוקי.
" איזה יופי מצאת משהו שאני רגישה בו,אני שמחה שבאת "אני מתקרבת לצווארו ולוחשת לעיניו ואני קולטת עד כמה אני והוא קרובים בסנטימסרים.
"את יפה.." הוא מלמל ולמילותיו יש השפעה מוזרה אליי ופרפרים בבטן מרקדים להם בבטני.
"דין זה לא יכול לקרות.." אני מלמלת חזרה ומניחה את ראשי על רגליו
"יודע, כרגע זה רק אני ואת.." הוא אומר ואני מנסה להבין את דבריו.
"אני.." הוא אמר והייתי המומה.