כעבור שבוע
פאקינג שיט!
התלבשתי מהר ורצתי לעבודה, שוב אני מאחרת אוףף
הגעתי לעבודה בדקה ה-90, דייב חייך אליי חיוך מזוייף, עליתי אל הבר בהבנה מלאה וחילקתי משקאות לעובר ושב.
כעבור 4 שעות
הגעתי הביתה סוף סוף!
מקבלת הודעה חדשה באינסטגרם מתכוננת לחסום, רק רגע..
אני מתחילה לחשוב שזאת ההודעה הראשונה שהיא לא מדברת על וואן דיירקשן או באה לקלל אותי.
ההודעה היא תגובה של סטורי שהעלתי בעבודה, "מודה, חלום שלי להיות אחד מהלקוחות שלך, אם רק הייתי יודע איפה את עובדת.."
חייכתי חיוך זעיר,
"פלייס קומון, בוא לבקר😉" שלחתי בחיוך גדול.
נכנסתי לחשבון ששלח את ההודעה, בחור נאה.
קוראים לו דיוויד והוא בן 21,
חזרתי לעבודה כי דייב ביקש שעות נוספות, עוד כסף!
עליתי זריז אל הבר והתחלתי לנקות אותו לפני שייפתח להמון הרחב, לאחר כמה דקות הדלת נפתחה והאנשים החלו לזרום לתוך האולם.
המשכתי בשלי וניקיתי את הבר עד שנצץ,
החולצה שלי מעט נמתחה ונצמדה לגופי מה שהוביל לבחורים רבים אל הבר.
לרגע שמעתי קול נעים, קול יפה.
הרמתי מבטי וחייכתי, "אן" הוא קרא בקול הנעים שלו, חייכתי מאוזן לאוזן ויצאתי מעמדת הבר
"חיכיתי לך.." אמרתי בקול חביב כמו בסרט מעלית מוזר,
הוא צחק והקול שלו אוי, כל כך יפה.
"אפשר לשבת?" הוא שאל בנימוס והנהנתי מיד וחזרתי לעמדתי על הבר.
"אני שמחה שבאת" מזגתי לו וודקה.
"אני שמח שאת שמחה שהגעתי." הוא קרץ,
"ממ" מזגתי לעצמי בירה ולגמתי שלוק.
"אז, מה שלומך?" הוא שאל בשנינות יתרה, הנהנתי אליו, "מעולה. עובדים אתה יודע.."
חייכתי אליו ולגמתי שלוק מן הכוס.
"בת כמה את?" הוא שאל במפתיע "20" חייכתי "חוקית" הוצאתי לשון בתיאום מוגזם כמוהו
"את נראית הרבה פחות!" הוחמאתי ונגעתי בידו "אז בן כמה אתה?" שאלתי בהיסוס.
הפכתי לשתוייה.
"21" אה נכון ראיתי בפרופיל שלו.
חייכתי והצצתי בטלפון שלי, איך ולמה לעזעזאל האינסטגרם שלי מתפוצץ מהודעות ותוייגתי בעמודי רכילות?
אוי פאק.
פפראצי צילם אותי עם, עם דיוויד.
למחרת
חיכיתי לזה והנה זה הגיע..
פותחת את האינסטגרם ומגלגלת את המסך תוך כדי מרפרפת בהודעות הזורמות אל הטלפון
והנה ההודעות ווצאפ זורמות גם כן,
מספרים לא מזוהים, כמובן..
רגע מה?
לא אחי טוב שלא.
המספרים הלא מזוהים הם המספרים של פאקינג; לואי, ליאם, נייל ו.. הארי.
מתאבדת!!
נכנסת לשיחה של נייל,
'היי אן, שנים עברו אה?
אני כמו כולם ראיתי את התמונות שלך על הבר עם הבחור האלמוני, אני יודע שזה לא ענייני אבל אני סקרן. מה קורה בינכם?'
צחקתי בקול.
מה הם רוצים ממני?!!
הגבתי בשנינות חמדמדה,
'היי נייל, לונג טיים בייבי..
אני מניחה שהפרסום שלי חזר כרגע ואתה וכל העולם דוחפים את האף לתחת שלי עכשיו, מצטערת לבשר אבל קשה לי להאמין שזה מתוך סקרנות ולא כי הארי שולח אתכם כמו שפוטים, אגב , שמחה לראות שאכפת לכם שאני פאקינג חיה למרות מה שהיה, העיקר שאתם דואגים לי אה?'
שלחתי בחיוך רשע על שפתיי.
הודעה של ליאם, שוט.
'היי אנצ'י, מקווה שאת זוכרת אותי, קודם כל, אני ממש בשוק. אני חשבתי שאת מתה, אני ראיתי אותך מתה!!
אני שמח שאת כאן אנצ'י גם אם לא תאמיני לי, אני מצטער על מה שקרה, אני יודע שזה לא ענייני.. הארי קצת משתגע כאן ואני בלחץ, את יוצאת עם מישהו?'
עוד אחד שחושב את עצמו מינימום בעלי,
'היי ליאם, אני לא אתנגד לשמחה שלך..
מה שקרה זה שהייתי פוסטמה והלכתי אחרי הלב שלי יותר מדי, הארי משתגע? יעבור לו.
כמו שעבר לי, כמו ששכבתי ימים שלמים בוכה עד שמתתי בגללו.
מצטערת אבל זה לא ממש עניין של מישהו..'
עוד הודעה שנונה מאת אן גרייס.
הבא בתור, לואי.
אוף, לואי.
אני מתחילה להזיל דמעות..
'אן, אני שלחתי לך הודעות קודמות ולא ענית, אני מניח שמחקת את המספר שלי.. אני מבין אותך גם אני הייתי מוחק את שלך.
אני נזכר בחיוך שלך ובוכה, אני ראיתי אותך הולכת מאיתנו בשניות בודדות , הרגע המפחיד ביותר בחיי.
הידיעה שאת חיה התפרצה יחסית מהר לאחר יום או יומיים, את כבר לא ענית לאף אחד מאיתנו וחסמת שיחות שלנו,
אנצ'ו, למען הידידות שהייתה לנו, תעני בכינות אן, את בזוגיות חדשה?'
אני כל כך מתגעגעת אליו!!
הגבתי כך,
'לואיס, יושבת ובוכה כרגע.
אני מבינה שזאת אכן תקופה מסובכת לכולנו, מתתי. חזרתי לחיים. מחקתי אתכם.
אני לא חושבת שזה עניין של מישהו מה קורה בחיים הפרטיים שלי והעובדה שכל העולם שולח לי הודעות על התמונה הזאת היא מאוד לא מוצאת חן בעיניי אבל אני לא יכולה לעשות דבר, תמסור לכולם שם שזה מיותר כל ההודעות האלה.'
שלחתי בוכה.
התפרקתי על המיטה כי, עכשיו, ההודעה היחידה היא של, של, של הארי.
