לאחר יומיים
לא, אני לא הצלחתי להוציא אותו מהפאקינג ראש שלי!
אבל אני קמה ורואה עולם בלעדיו, מחייכת.
זה כל מה שרציתי בזמן האחרון, מאז שגיליתי...
דיוויד לא שולח הודעות.
אני מתעלמת מכך וממשיכה בחיי כשגרתם.
אני מרגישה מותשת, הנפש גמרה עליי היום.
קיבלתי הודעה, 'תצאי החוצה.'
גלגלתי עיניי ויצאתי החוצה.
לא שוב!
הבטתי בו בעיניים קרות והדמעות החלו לזלוג מתוך עצמן, לא להביט בו יותר, לכי אחורה ותחזרי למקום ממנו באת.
אני לא מבינה איך הוא השיג את הכתובת של הבית שלי, "אן!" הוא צעק לי אך התעלמתי.
עדיין בוהה בו ובוחנת את גופו, הוא נהיה חתיך עוד יותר מהפעמים הקודמות בהם נפגשנו אבל בעצם, אני איבדתי את הזיכרון לתקופה ועכשיו קצת קשה לי לזכור הכל
אז, כנראה הוא היה חתיך בתמונות.
הוא רץ אליי.
מה אני עושה עכשיו?
אני בוכה במקום והוא רץ בדאגה, תופס את גופי חזק, בוכה גם ומחבק את גופי.
ללא הבנה אני מחזירה לו חיבוק, "אנצ'ו" הוא העביר ידו בשיערי, "כל כך התגעגעתי!"
הוא דיבר אליי אך לא הגבתי, הייתי מעט בשוק.
"לו-לואי?" גמגמתי קשות,
"לך מפה, למה באת בכלל?!" הזעפתי פניי וגירדתי בצווארי.
"התגעגעתי אן!!" מחיתי דמעה עקשנית, "לך מפה לואי, ואל תחזור לעולם"
התרדמתי לפתח הבית שלי אך הוא לא זז ממני מילימטר,
"חלאס לואי שחרר! המשכתי הלאה, בלעדיכם." נשמתי לתוך המשפט.
לואי מחה דמעה ושתק,
"אני לא אלך אן, לא עד שנדבר." הוא פצה פיו
הסתכלתי מסביבי לדאוג שלא יבואו צלמי פפראצי, רק זה חסר לי.
משכתי ידו לתוך ביתי ונכנסנו ישירות לחדרי,
"מה אתה עושה כאן?" התיישבתי על מיטתי משלבת רגליים, לואי התיישב לידי,
"אן! את בחיים!" קולו נשבר באמצע המשפט וגופו רעד, גלגלתי עיניי "שמתי לב.." הבטתי בגופי ואז בו
שיערו ירד לעבר מצחו ושטף את עיניו, בעזרת אצבעותיו הוא שלח את השיער הצידה.
הבטתי בעיני עגל, שיערו היה נראה מלא ובריא והמחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא לחבק אותו ולשחק בשיערו, אך אני לא יכולה.
"מה אתה עושה כאן לואי?" הצטרדתי מעט, כחכחתי בגרוני וחיכיתי לתשובה.
"אני לא יכול בלעדייך.. חיכיתי עד שתבריאי ועקבתי אחרי כל כתבה שצצה עם שמך ועכשיו אנחנו מוכרחים לדבר אן."
גירדתי את שיערותיי, "אין לי מה להגיד לך.." גמגמתי מפחד ובהלה,
"לי יש כל כך הרבה דברים להגיד לך, אן"
הוא פצה פיו.
"קודם כל, סליחה.
דבר שני, זה התחיל לפני 3 שנים,
הפפראצי חיפש וחיפש דרכים להפיל אותי ואת הארי על זוגיות לא ראויה, של הומואים.
דבר ראשון, הארי הוא חברי הטוב ביותר אבל אני והוא סטרייטים לחלוטין ולא מרגישים משיכה אפילו לא חד צדדית.
ההנהלה עשתה שיחה רצינית וככה מצאנו אותך, עברנו על האינסטגרם וחרשנו אותו עד שמצאנו פנים יפות כמו שלך,
התחלנו להתנדב בבית חולים בשביל לשפר רושם ומבחינתנו (הלהקה) זה נטו מתוך רצון אישי לשפר את עצמנו ולשמח ילדים שלא יכולים לעשות הרבה לגבי מצבם הרפואי.
פגשנו אותך, הארי יצא מהפגישה איתך מחויך, הוא התחייב בפנינו לבוא אלייך קבוע!
הייתם ביחד והבחור היה בעננים, כל שיר שהוקלט בתקופה הזו היה נשמע יותר טוב מהקודם בחלקיו של הארי
את שינית את הבחור לגמרי!
אבל ותמיד יש אבל,
ההנהלה מאסה אותך והם רצו להיפטר ממך,
ואז צצה השמועה על לארי, תמונה מפוברקת לחלוטין והארי נשבר ממנה.
ההנהלה לא מצאה דרכים להחזיר את השם הטוב חוץ ממך,
ואז הם הבינו שאי אפשר לזרוק אותך כי את נחוצה למוניטין של הלהקה,
השתמשו בך בעיקרון אבל שתדעי שבכל פגישה וישיבה עלייך הארי יצא בוכה ועצבני.
הוא כל כך מאוהב בך אן את לא תביני אף פעם כמה הוא רוצה אותך בין זרועותיו.
ואת גילית על מה שקרה ולא הצלחת להכיל את זה, אני מבין..
ואז מתת.
אין לי מילים להסביר את הכאב שהיה לנו והסבל, הארי לא תפקד בכלל.
קבעו לך לוויה והארי תכנן לדבר והכל היה מסודר אבל אז האחות נכנסה אל החדר שלך ומצאה אותך חיה.
אנחנו חטפנו הלם מטורף והארי התעלף ששמע על חייך, אנחנו בכינו והשתוללנו את לא מבינה מה הלך שם..
הארי חשב על דרכים למצוא אותך כי הבית חולים מסר לו שאת לא שם.
עזרנו לו,
שמענו שאת מחוסרת הכרה/איבדת את הזיכרון
חיכינו עם החיפוש אחר קשר איתך,
לבסוף מצאנו אותך, פפראצי צילמו אותך וכל תמונה שלך הגיעה אלינו אל הוילה.
הארי שמר כל תמונה ותמונה כדי להיזכר בך, ברגעים קשים הוא הסתגר באחד החדרים עם תמונות שלך באלבום תמונות וסידר לפי זמנים.
אבל כל זה לא משנה אן, כי את נפגעת!
תביני שכל מה שהארי עשה היה למען הבטיחות שלך, היו לו איומים לגבי חייך.
ישבנו לילות ותכננו דרכים לשמור עלייך בחיים!
את מבינה אן?
את מבינה כמה את חשובה להארי, ולי?"
