"אן!" שמעתי צעקה מהוילה, התעלמתי והמשכתי ללכת אך הקול רק התקרב אליי,
הוא תפס את ידי ולא שחרר,
"נייל",
"עכשיו את שוב תשכחי מאיתנו ותסנני אותנו? הארי שוב יחזור להיות בתת משקל כי הוא לא אוכל מגעגוע אלייך,
הוילה תחזור להיות דכאונית ומפוצצת תמונות שלך ושוב נחטוף טוקבקים בגללך?"
הוא עזב את ידי אך לא ברחתי לו.
"נייל.."
"עזבי אן זה לא שווה את זה.. אני אגיד להם שאת חולה ומצטערת?"
הנדתי ראשי בשלילה,
"אני לא יודעת נייל..." התייפחתי וקפצתי עליו לחיבוק אומלל מלווה בדמעות רבות.
"אנוש שלי, מה קרה??"
קינחתי אפי, "אני רוצה להיות איתכם אבל אני מפחדת להיפגע.. אני מפחדת ממכם,"
אני בהלם שהוצאתי מילים אלו מפי, "אן , אנחנו לא נאכל אותך.. תנסי לבוא איתנו למיאמי לנקות את הראש ולנסות לבלות קצת, בלי פפראצי, בלי אנשים מציקים, רק אנחנו ואת."
"מיאמי זה לא מקום מבודד, יש שם עוד אנשים ועוד פפראצי.." נייל הניד ראשו בחיוך רחב שיניים, "יש לנו בית נחמד שם.."
ניגבתי דמעות מעיניי.
"אבל מה עם דיוויד? הוא חושב שאני איתו.. אני לא יכולה לשבור אותו ככה.."
נייל נאנח, "תכתבי לו יפה שאתם לא ביחד וזה היה מתוך שיכרון קל, את מצטערת על הכל אבל את לא יכולה.."
"אבל אני.." נייל הסתכל עליי ללא הבעה, "תעשי את זה אן" הנהנתי ומצמצתי מהר בעיניי.
פתחתי את הטלפון והקשתי על הצג את המספר של דיוויד, "הלו.. דיוויד?" הוא ענה לי בקלילות, "הו אן, חיפשתי אותך הרבה.. את גם לא הגעת לעבודה היום, מה קורה?"
אני מרגישה כל כך רע, איך אפשר 'לזרוק' את הבחור המתוק הזה? הוא פשוט אוצר!
"תקשיב רגע דיוויד, אני לא יודעת מה אתה חושב שאנחנו אבל,
אוף דיוויד אני לא יכולה להיות איתך, אתה בחור זהב ואני מאושרת שהכרתי אותך.. זה פשוט לא זה.. אתה כמו חבר טוב, לא מעבר.."
עצמתי עיניים בתקווה שהרגע המביך יעבור, שפקחתי עיניי נייל חייך אליי,
"אני מבין אן.. סליחה שהטרדתי אותך..-"
"אתה לא.. תבוא יותר לבר ונוכל להיפגש" דיברתי בטון קליל,
"בשמחה.. ביי אן" הוא ניתק ואני החזרתי את הטלפון לכיס האחורי של השורט.
"היה כל כך קשה?" הנהנתי תוך כדי מתפרקת בין זרועותיו, "קשה לי נייל!!" הוא אחז בזרועותיי וניער את גופי, "היי אן, לא להישבר לי עכשיו!!"
חייכתי אליו, הוא משך אותי לכיוון הוילה, "חכה נייל אנ-" נייל קטע אותי,
"יהיה לך שם חופש ורגיעה, השקט שחיפשת.
אם תרצי לחזור הביתה אני אדאג שיסיעו אותך עד הבית"
"ניי-" הוא שוב קוטע אותי..
"אוקיי אוקיי אני אטוס איתך ואדאג שתגיעי עד הבית, רק בואי כבר!!"
"נייל, אני צריכה לארוז" הוא בא לקטוע אותי אך הנחתי יד על השפה שלו ועצרתי אותו.
"את לא יודעת?" הוא הרים אליי גבה, "יודעת מה?" נייל חייך ומשך אותי אל הוילה,
"יודעת מה נייל??" נלחצתי קצת,
"את לא יודעת שיש לנו חדר שהוא כל כולו לזכרך, אהה בשבילך!" נייל תיקן את עצמו, "אז הכנתם לי מקדש קטון?" הרמתי גבותיי בפליאה
נייל קרץ לי ועטף את כתפי בזרועו, נכנסנו אל הוילה והארי קפץ ממקומו, "אן" חיוך התרחב על פניו "תודה נייל" הוא התקדם אליי והלב שלי דפק ללא הפסק.
"כמה אנשים צריכים להישלח אלייך כדי שתביני שהמקום שלך הוא כאן?" הארי דיבר אל תוך האוזן שלי והסמיר שיערותיי, ידו עברה לאורך שיערי והעבירה בי זרמים נעימים.
הארי הצמיד את שפתיו אל האוזן שלי, "את שלי" הוא לחש אל תוך האוזן ונאנח,
נשכתי שפה תחתונה והתחרמנתי ממנו כל כך,
שפתיו נצמדו לעור שלי והסתובבו עד שהגיעו לשפתיי ונדבקו אליהן, פתחתי בפניו את שפתיי ונתתי ללשון שלו להחליק לתוך פי,
הלשונות שלנו זזו בצורה מתואמת ונהניתי מכל רגע.
"כמה שחיכיתי לנשיקה הזאת" הוא לחש על שפתיי, "גם אני הארי." נישקתי אותו חזק.
"את הכי יפה בעולם שאת מאושרת!!" הוא החליק ידו על אגני ותפס ברכושנות, "זה שלי!" הוא נשך את השפה התחתונה שלי,
צחקקתי והנחתי ידיי סביב צווארו, ראשינו התנגשו בתיאום מוחלט וחייכנו אחד אל השנייה.
"יהיה כיף במיאמי!" לואי צעק מהספה וליאם צחק עם החיוך הקסום שלו(!) "הכי כיף" ליטפתי את סנטרו של הארי כתגובה,
הארי נישק את המצח שלי והצמיד אותי לגופו בעדינות.
"מאמי את יפיופה אמיתית!" עצמתי עיניי והשענתי ראשי על חזהו,
"אני אוהבת אותך.." דיברתי בטון ילדותי.
ידו של הארי טיילה על ישבני וחפנה אותו,
"הו" אנחה נפלטה מפי.
"אני התגעגעתי לתחת הזה!" הוא לחש לי בתוך האוזן וצבט לי בישבן תוך כדי, קפצתי בבהלה וצחקקתי, ניצלתי הזדמנות זו בכדי לקפוץ על הארי.
שילבתי רגליי סביב מותניו והנחתי שוב את ראשי על חזהו עוצמת עיניים ורגועה.
