הלם,
הפה לא נסגר מרוב התדהמה.
לא תיארתי לעצמי מציאות שכזו, הארי, וכל וואן דיירקשן כל כך סבלו בגללי ובגלל האגו שלי.
"אני לא יודעת מה לומר" נהמתי. כל מה שבראשי הוא לרוץ אל הארי ולחבק אותו חזק , אבל המשכתי האלה, בלעדיו.
"אני מתגעגעת אליכם" הודיתי באמת הקשה
"אני יכולה לבוא לראות את הארי?" לואי בדק בטלפון שלו הודעות. "הארי ישן עכשיו" חייכתי בראשי תמונה של הארי ישן, כל כך מתוק.
"מעולה.. אני צריכה זמן" לואי חייך ונעמד, "בואי אנצ'ו ניקח אותך אליו" משכתי בידו "רגע"
השפלתי מבטי ונעמדתי
"סליחה לואי" הזלתי דמעות, "לא חיים שלי אל תבכי את לא אשמה בכלום.. אני כל כך מצטער שעברת את מה שעברת העיקר שאת בריאה עכשיו לא?"
הנדתי ראשי לשלילה, "זה לא באמת ככה" לואי הרים גבתו בזלזול " לא לעכשיו" נהמתי וחייכתי חצי חיוך "אפשר בקשה אחרונה?"
שיחקתי באצבעותיי ולואי הנהן, "תמיד" חייכתי.
"אפשר חיבוק?" לואי קפץ עליי וחיבק אותי במהרה, "התגעגעתי אלייך נורא אן!!" החזרתי לו חיבוק,
"אני כל כך מתגעגעת אליכם לואי!" נמשכתי אחריו אל האוטו, כולי חששות. מה יקרה אם הוא לא ירצה לראות אותי?
מה יהיה אם לא ירצו שאיכנס לוילה?
אולי וואן דיירקשן שונאים אותי עכשיו?
אני יושבת במכונית מקדימה ליד לואי ומחבקת רגליי בדאגה
לואי מביט בי ומחייך , מחייכת אליו בחזרה וצובטת את רגלי, "הגענו?" שאלתי כל חמש דקות, לאחר רבע שעה לואי חנה ומכך הבנתי שכן.
הלב שלי לא הפסיק לפעום בחוזקה ובמהירות חדה כל כך,
לפני שיצאתי מהאוטו החזקתי את לואי, "תודה"
לואי חייך ופתח את דלת המכונית, "תנשמי"
הוא ליטף את לחיי ואני הסמקתי, "בואי"
הוא אחז בידי והתקדם אל הדלת,
לואי נכנס ראשון אל הוילה ונותן הקדמה
"חבר'ה תקשיבו, הבאתי לכאן מישהי חשובה ויקרה לנו מאוד, מישהי שבלעדיה חלקנו לא היינו קיימים היום, הבאתי לכאן את האחת והיחידה, אן גרייס!"
לואי דחף אותי אל הוילה וכולי התאדמתי, עיניי נצצו ויכלו להביט בדמעות שעלו מן שתי עיניי, נייל וליאם ישבו בשוק, הדמעות החלו לזלוג מעיניהם.
הם נעמדו אחד אחר השני, מתקדמים לעברי מנגבים דמעות מלחייהם, נייל ראשון מביט בי ומפחד ממני, אפשר להבין...
אני מתפרצת בבכי ומקבלת חיבוק חזק מנייל, מחזירה לו חיבוק אני נרגעת מן הבכי המר ומשחררת מנייל,
ליאם מחבק אותי בלי לשאול שאלות ולוחש לי "התגעגעתי כל כך אן" אני מחייכת ומהנהנת "גם אני" הסכמתי איתו.
התיישבנו על הספה וכולם חיכו שאספר על חוויותיי מאז הפרידה. ",איפה הארי?" הבטתי בנייל בסימן שאלה, "בחדר.."
נעמדתי מסוחררת מעט ונפלתי על ליאם "הו סליחה" הובכתי מעט ומיהרתי לקום "תשמרי על עצמך אן!" ליאם אחז בידי ונעזרתי בו לעמוד.
"מי בא להראות לי איפה החדר שלו?" ליאם התנדב ונעמד יחד איתי.
הלכנו בין המסדרונות מחפשים אחר החדר של הארי, נכנסתי לכל חדר והבטתי בו כמה דקות.
חדר הקלטות, חדר אוכל, חדר אורחים, שירותים, מקלחת, חדרי שינה נפרדים ללואי ליאם נייל והארי אבל הם רחוקים מהמקום בו אני נמצאת.
עלינו עוד קומה ,
עוד חדר שירותים, חדר מקלחת, חדר אוכל(!) ועוד..
"הנה החדרי שינה,
זה החדר שלי" נכנסתי לחדר ולקחתי רגע, וואוו.
מה זה החדר הגדול הזה?!
על מה ולמה?
יצאנו ועברנו לחדר של נייל וגם הוא, בלי עין הרע לא חסר בו שום דבר חוץ מנייל.
החדר של לואי מהמם ולא חסך בגודל, חדר יפה ומטופח, מפתיע שהוא נקי אבל אני מניחה שזה לא בגלל לואי.
והנה החדר, החדר של הארי.
ליבי החסיר פעימה "אני לא יכולה ליאם!"
הסתובבתי אחורה וניסיתי לברוח,
"את לא הולכת אן. באת עד לכאן בשבילו!" נלחצתי ונשכתי לשוני, "מה אם הוא לא ירצה לראות אותי?"
ליאם צחק, "אחותי הבחור מדבר עלייך 10/7 ושהוא לא מדבר עלייך הוא מסתכל בתמונות שלכם ובוכה, הוא שרוף עלייך!"
הסמקתי, הוא באמת שרוף עליי?
טוב אני כן אוהבת אותו נורא, ובאתי עד לכאן בשבילו למרות שאני הייתי בתהליך גמילה ממנו.
צעקתי עליו ועל וואן דיירקשן, מתתי, בכיתי, מה לא עשיתי מהאהבה שלי?
