עם יד רועדת, פותחת את דלת הכניסה לחדרו של הארי וממצמצת לרגע.
פוקחת עיניי ומרגישה ידו של ליאם הולכת ונעלמת מן כתפי,
אני לבד.
נכנסת לחדר של הארי וסוגרת מאחוריי את הדלת, מתיישבת על יד מיטתו ומרגישה לידי בגוף, הארי..
נאנחת.
"ה-הא-הארי" מצליחה להוציא מילה מפי אך בגמגום מזעזע, המיטה נעה ואני לא מבינה מה קורה סביבי,
הארי מרים את השמיכה מן גופו ומביט בי בעיניים הגדולות והמבינות שלו, העיניים שחלמתי עליהן בלילות, העיניים של הארי.
"אן!" הוא קורא ומושך באפו המנוזל, עיניו היפות אדומות מדמעות ונראות רע, פרצופו היה טהור אך באותה מידה יבש ואדום והיה אפשר לראות את כאבו על שפתיו השחוקות שננשכו על ידי הארי במהלך התקופה.
"אני מדמיין! אני כל כך מתגעגע אליה שאני מדמיין אותה בחדר שלי! אני חייב פסיכיאטר, אני פסיכי בלעדיה ואני מדבר לעצמי מטורף שכמוני"
בכיתי ותוך כדי צחקתי מהמשפט שלו, "אתה לא מדמיין הארי.." הנחתי ידי על שלו, הוא התיישב לצידי ושיערי התקרזל בין עיניי הדומעות, הארי הניף ידו אליי והעביר שיערי אל מאחורי האוזן.
"אני לא חולם.." הוא מלמל מביט לתוך עיניי בחיוך המבליט גומה שאני אוהבת לראות.
"התגעגעת אלייך אן, כל כך התגעגעתי אלייך!" הנהנתי והורדתי ידו מלחיי, "אני יודעת" לחשתי
"יש לי הסבר על הכל אן, מה שתרצי."
השפלתי מבט וליקקתי שפתיי מתוך יובש
"אני שמעתי כבר הכל הארי" נשכתי שפתיי "אני לא מאמין שאת חיה, את מתת מול העיניים שלי, אני ראיתי אותך מתה." גלגלתי עיניי.
"לא רוצה להיזכר בזה..." שיחקתי בין אצבעותיי
"מה את עושה פה אן?" הארי ניגב דמעותיו, "באתי בשבילך.." גמגמתי
"אמרת שאת לא רוצה זכר ממני?" הרמתי גבה "וכל כך מהר ויתרת עליי? עלינו?" פחדתי לשמוע תשובתו.
"היית רוצה שזה יקרה אה? אז לא אני לא מוותר עלייך אף פעם גם אם ישלמו לי על כך,
אני כל כך אוהב אותך את כל חיי!"
התרגשתי ממילותיו המחממות של הארי,
לא שולטת העצמי, מתקרבת אל הארי במרחק סנטימטרים בודדים ממנו מחייכת כמו סתומה,
העיניים שלו קוראות לי להישפך בתוכן ,
מניח שפתיו על שלי הארי מנשק אותי ומחלף בעזרת ידיו את גבי ומשכיח ממני כל פחד וכאב.
אני עוצרת לרגע מחששות, מניחה ידי על חזהו ושומרת על מרחק מוסכם ביני לבינו,
"אנ-אני" הארי חוטף את שפתיי ומנשק אותי כאשר ידי עוד תקועה על חזהו ללא דרך לצאת
"אני לא חושבת שכדאי" הארי ממהר ללטף לחיי ולהניח ידו על שפתיי
"מזל שאת לא צריכה לחשוב אן" הארי ממשש את שפתיי המשורטטות בעזרת אגודל
מזיז את האגודל הצידה ומנצל הזדמנות זו לנשק את שפתיי ולהחדיר לשונו לתוך פי
מחייכת בין נשיקה לנשיקה מבולבלת מסובבת את גופי שהארי יקבל את גבי, מניחה עליו את משקל גופי ועוצמת עיניי.
"חלמתי על הרגע הזה כל כך הרבה זמן" הארי הכין צמה משיערי ואם לומר את האמת, הופתעתי שהוא יודע לעשות צמה כה יפה.
עצמתי עיניי, העולם נראה לי רגוע כל כך ולפתע הטלפון מצלצל ללא הפסק אך, זה לא הטלפון שלי..
"הלו" הוא ענה בקלילות שדבר לא מפריע לו, "לא, אני לא מעוניין לתת תגובתי על פוסטים שפורסמו עליי ועל אן גרייס. יום טוב" ניתק.
חמש דקות לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון,
"הלו? היי! א-אני מצטערת אני לא רוצה להגיב או למסור מידע.. כידוע אני התנתקתי מוואן דיירקשן ופתחתי חיים חדשים לאחר מותי.
אין תגובה. יום נפלא!"
ניתקתי.
הארי מחק חיוכו מן הפנים, "מה? מה קרה?"
גיחכתי ומחקתי חיוכי מן הפנים, גם כן,
"את באמת מספרת לכולם שמחקת אותי."
הוא חשב שזו שמועה,
"הארי, מחקתי אותך." קטעתי נשמתי
"מזל שזה לא חד פעמי ותמיד אפשר לכתוב שוב בלוח הזה." הנחתי יד על שלו,
"אני אוהבת אותך, יותר מהכל.
אתה אוהב אותי?" הארי נשם וחייך
"שאלה מפגרת, אני כל כך מאוהב בך!!"
חייכתי והצמדתי שפתיים על שלו.
כמה שהתגעגעתי לרגעים כאלה!!
לואי דפק על הדלת, נקישות עמוקות
"אפשר להפריע? אין צעקות וזה מנחם אותי אז" פתח את הדלת ומהר התנתקתי מהארי.
"אוקיי.. אתם לא שונאים זאת התחלה טובה,
אתם חוזרים?" נמחץ בין שנינו ומחבק אותנו ביחד לואי מחייך ומגחך בינינו,
"מרגיש כמו הבן שלכם" צחקתי מעט אך פרצופי נותר פוקר פייס, משהו חסר.
"אל תעשה ממני אמא בגיל כה צעיר." צחקקתי
לפתע ללא כל אזהרות מוקדמות דמעתי. סתם ככה?
הארי ירד למטה להביא לי טישו ונותרתי לבד עם לואי,
