Angel Academy • אקדמית המלאכים

פרק שמיני

ידיי זזות לשיערו ושלו מחליקות מתחת לחולצתי. אני מתנשפת בכבדות כשאני מרגישה עיקצוצים בכל מקום בו עורו החשוף נוגע בשלי.

לשפתיו יש טעם של מנטה מתוקה ואני לא יכולה לטעום מספיק מזה. לשונו עוברת על שפתי התחתונה, מבקשת רשות שאני נותנת מיד.

אני משחררת גניחה כבדה כשלשונו מסתחררת עם שלי. לפתע הוא מתקשח ומתרחק.

"מה זה?" אני שואלת בדיוק לפני שאני שומעת קליק מהדלת.

"אנה! דניאל כבר חזר?" קולה של דיאנה קורא.

"כן," אני צועקת בחזרה, מסתכלת על דניאל עם חיוך קטן. הוא מחזיר אותו לפני שהוא הולך לחדר השני.

"הו תודה לאלים שאתה בסדר!" היא ממלמלת לפני שהיא מחבקת אותו בחוזקה.

"טיפה נעלבתי שחשבת שאני לא אהיה," הוא רוטן וגורם לי לצחוק.

דיאנה מצרה את עיניה לפתע ומסתכלת בין דניאל לביני. אני קופאת תחת מבטה היודע.

"מה עשיתם לפני שהגעתי לכאן?" היא שואלת, מסתובבת לדניאל שמושך בכתפיו ומחייך בשובבות.

"איפה האוכל שאמרת שאת הולכת להביא?" אני שואלת, משנה את הנושא. היא מגלגלת את עיניה ומרימה שקית.

"בדיוק כאן אז בואו נאכל."

**********

אני מניחה את ידיי מאחורי ראשי ובוהה למעלה. מבטי עובר בין צמרות העצים, מחפש כל סימן לתזוזה.

משב אוויר פוגע בי, גורם לחיוך להיווצר על שפתיי. דניאל זז לעברי אז אני קופצת. אני רצה לעברו, זורקת את ידיי סביב צווארו ונאנחת בגלל ההרגשה שידיו סביב מותניי גורמת לי.

"אני ממש אוהב את המקום הזה עכשיו," הוא אומר ואני מסתכלת על קרחת היער עם חיוך.

"כן, זה די מדהים," אני נאנחת. אני מחזירה אליו את מבטי ונשימתי נעתקת. עיניו הכחולות והסוערות מביטות בי, מלאות ברגשות שאני לא מזהה.

הוא מתכופף לעברי ומצמיד את שפתיו לשלי. ידיי עולות לצווארו ואצבעותיי נכנסות לשיערו.

זרועותיו אוחזות במותניי בחוזקה, מקרבות אותי אליו כך שכל סנטימטר מגופו המפוסל מוצמד לשלי.

אני מרגישה תשוקה שורפת בתוכי ונושכת את שפתו בעדינות. לפתע אני שומעת נהמה והדבר הבא שאני יודעת הוא שידיו על ישבני, מרימות אותי.

אני משחררת גניחה קטנה אך הוא ממשיך, מנשק במורד פניי ואת צווארי. הוא עושה את דרכו מטה ומתחיל למצוץ נקודה בין צווארי לכתפי.

נשימתי כבדה ואני מרגישה עיקצוצים מתפרשים בכל גופי. הוא מתחיל ללכת קדימה והגב שלי מוצמד כנגד גזע עץ קשה.