פרק חמש עשר

2.7K 212 55
                                    

"דיאנה!" דניאל נוהם, הולך לעבר המקום בו היא שוכבת על הדשא. היא מרימה את משקפי השמש שלה, מסתכלת לרגע על הפנים הכועסות של דניאל, וקופצת לרגליה.

"הו שיט!" היא צווחת, עיניה רחבות בפחד. אני כועסת עליה בדיוק כמוהו, אבל אני לא יכולה אלא לצחוק למראה המיועד שלי רודף אחרי החברה הכי טובה שלי ביער.

אחרי מספר דקות של ריצה, הוא תופס אותה סוף סוף, מרים אותה על הכתף שלו וסוחב אותה למקום בו אני עומדת.

הוא מניח אותה על רגליה, אבל שומר אחיזה חזקה על ידה כדי שהיא לא תוכל לברוח.

"אמרת לנו שמלאכים ואנשי זאב לא מתאימים, אם זה נכון אז איך דניאל יכל להיוולד?" אני שואלת, מקווה נואשות שהיא טעתה או שיקרה לנו.

"כן, מלאך רגיל עם כנפיים יכול להתאים עם איש זאב. אבל אין לך את הכנפיים שלך, אז את חלשה מאוד יחסית לשאר ולא מחלימה באותה מהירות שאת אמורה. זה למה אתם לא יכולים להיות מיועדים," היא מסבירה, מושכת את ידה מאחיזתו של דניאל.

"אני פאקינג שונאת את המועצה! הם לגמרי הרסו את החיים שלי!" אני צועקת, בועטת בכיסא נוח קרוב בתיסכול. הוא עף כמה מטרים לפני שהוא מתרסק על הבטון בקול גדול.

אני מתמוטטת על הקרקע ושמה את ראשי בן ידיי, כתפיי נשמטות בכניעה. הם לגמרי הרסו את החיים שלי. אני לא יכולה להיות עם המיועד שלי, אני לא יכולה לעוף, אין לי משפחה, ואני לא יכולה לחיות בלי לדאוג כל רגע מהמועצה שתתפוס ותיכלא אותי.

"לוסיאנה, אל תשכחי שאת תקבלי את הכנפיים שלך בחזרה בקרוב," דניאל אומר, קולו רך. אני מרימה את מבטי ורואה אותו כורע מולי.

"אבל מה אם אני לא יקבל אותם? מה אם אני לא אקבל את הכנפיים שלי לעולם?" אני שואלת, קולי נשבר עם כעס או עצב, אני לא יודעת.

"את תתמודדי עם זה כשזה יגיע, אבל בינתיים, את יכולה לשים חיוך על הפנים ולקוות שכן תקבלי את הכנפיים שלך," דיאנה מתערבת.

"קל לך להגיד," אני מתפרצת בכעס.

"את יודעת את לא היחידה שיש לה בעיות עם המועצה. דניאל ואני היינו במרכז השיקום במשך שנים, טוב, לדניאל היו חופשות מחוץ לשטח אבל לי לא. הייתי שם במשך שש שנים לפני שהם העבירו אותי לאקדמיה," היא אומרת בכעס. עיניי מתרחבות.

"אני מצטערת, לא ידעתי את זה. למה הם שמו אותך במרכז השיקום?" אני שואלת, קולי שקט.

"בגלל שאני מוטציה מוזרה של מלאך, לא אפל ולא אור. הם קראו לי מלאכית שטנית בגלל שאני אדומה. שיער אדום, כנפיים אדמומיות, ועיניים חומות-אדומות. אני צובעת הכל בשחור ושמה עדשות צבע."

"ברצינות?"

"כן. המועצה, שכוללת את אמא שלי, עשתה דברים נוראים לכולם, אז תפסיקי להיות כל כך אנוכית ואל תעיזי לחשוב שאת היחידה שיש לה בעיות," היא יורקת לפני שהיא הולכת.

Angel Academy • אקדמית המלאכיםWhere stories live. Discover now