"איך יכלת לשקר לנו לגבי משהו כזה? לי, לחברה הכי טובה שלך, ודניאל, המיועד שלך?" דיאנה דורשת, מסתכלת עליי בכעס.
"בגלל שאיך לעזאזל אני אמורה לספר למישהו משהו כזה?" אני צועקת בכעס. "הו - היי, רק חשבתי שאתם צריכים לדעת שעם הכנפיים שלי אני יכולה להרוג אתכם רק עם תזוזה של האצבעות המזויינות שלי!" אני יורקת, קולי נוטף ציניות.
עיניה של דיאנה מתרככות מעט בהבנה אבל דניאל עדיין בוהה בי בעיניים קרות.
"זה לא תירוץ לכך שלא סיפרת לי משהו עם פוטנציאל להיות כל כך קטלני!"
"אני קיבלתי את היכולת שלי בחזרה רק לפני שלושה ימים! בכל מקרה לא הייתי מסוגלת להשתמש בזה במשך עשר שנים! אבל אתה לא רואה אותי מתעצבנת בגלל שאני לא יודעת מה הן היכולות שלכם! ואתם הייתם מסוגלים לגמרי להשתמש בהן בכל הזמן הזה שאני מכירה אתכם!"
הוא חורק את שיניו ואני יכולה לראות את ההחלטה שלו מתחילה להישבר.
"זה לא אותו הדבר-"
"זה בדיוק אותו הדבר! ככל שאני יודעת יכולה להיות לך היכולת להשמיד את כדור הארץ, וככה גם דיאנה!" אני מחזירה. הוא מטלטל את ראשו.
"זה לא אותו הדבר לוסיאנה," הוא חוזר.
"איך?" אני שואלת אך הוא רק מטלטל את ראשו ונשאר שקט. תסכול ממלא אותי.
"איך דניאל!"
"אין לי שום יכולות!" הוא נוהם, מעביר יד בשיערו. עיניי מתרחבות ואני נופלת אחורה מעט.
"זה למה זה לא אותו הדבר, אין לי מה להסתיר," הוא ממלמל בשקט.
אני מכווצת את הלסת שלי, לוקחת נשימה עמוקה. "זה לא משנה אם יש או אין לך יכולת, אם ציפית ממני לספר לך את הסוד שלי, אז היית צריך להיות מוכן לספר לי גם את שלך," אני אומרת. הוא נוהם לפני שהוא נעלם לתוך העננים.
אני משחררת נשימה כבדה לפני שאני מסתובבת כדי לצוף על גלי האוויר. משב רוח קטן גורם לי להסתכל על דיאנה, גולשת לצידי.
"אני חושבת שהוא כועס יותר מכך ששיקרת לגבי הסיבה שבגללה המועצה לקחה לך את הכנפיים. אני יודעת שאצלי זה ככה," היא אומרת. למרות זאת קולה לא כועס, אלא רגוע.
"אבל למה? אני לא מבינה איך זה כזה ביג דיל," אני מושכת בכתפיי.
"זאת חלק מהסיבה שנהיינו חברים מלכתחילה. כולנו נרדפנו על ידי המועצה בגלל שאנחנו בני תערובת או מוטציות. פתאום לגלות שהקשר הזה הוא שקר, זה שובר את הלב. בנוסף, זה ברור שאת לא מרגישה שאנחנו כל כך קרובים או שהיית מרגישה מספיק בנוח איתנו כדי להיות כנה איתנו."
"דיאנה את חייבת להבין, אף פעם לא היו לי חברים לפני שניכם. גדלתי מבודדת לגמרי ומעולם לא הסתדרתי עם האנשים באקדמיה. אני רגילה כל כך לשקר לגבי הכנפיים שלי בגלל שזה מה שהמועצה אמרה לי לעשות. הם לא רצו שאף אחד יגלה שהם מפחדים מילדה בת שמונה."
"בסדר אני לא כועסת עלייך יותר, אבל אני ממש שונאת את המועצה עכשיו," היא אומרת וגורמת לי לצחוק מעט.
אני עוצמת את עיניי, מתענגת על ההרגשה של להיות בשמיים שוב. כל חבטה של הכנפיים שלי היא כמו שיר ערש העוזר לי להירדם, עד שאני מחליקה לחשכה מוחלטת.
***
"אמא! תראי מה אני יכולה לעשות!" אני צועקת, מזיזה את האצבעות שלי. הילד מסתובב, גורם לילדה קרובה לצחקק.
אימי ממהרת לעברי, אבי מאחוריה. הם עומדים לצידי בראש הגבעה, מתחת לעץ אלון גדול.
במורד הגבעה נמצאים שני ילדים - אחים. הבן מסתכל סביב בבילבול בזמן שאחותו צוחקת.
"תראו," אני אומרת בהתרגשות. אני מזיזה את ידי לצד, מרימה אותה, ואז מזיזה את אצבעותיי.
הילד רץ, קופץ באוויר, אז מסתובב, גורם לאחותו למחוא כפיים בשמחה. אני מסתכלת על אימי המסתכלת עליי עם עיניים רחבות.
"את גורמת לילד הזה לעשות את זה לוסי?" אבי שואל.
אני מהנהנת בראשי עם חיוך שמח. "זה כל כך מגניב! הוא התנהג אליה כל כך רע לפני זה," אני אומרת לו.
פניו מתקשחות ושלי נופלות.
"מה?" אני שואלת, מבולבלת ודואגת.
"לוסיאנה אל תעשי את זה שוב אף פעם. לשלוט באנשים אחרים זה מסוכן ביותר," הוא אומר. אני לוקחת צעד לאחור בפחד בגלל הטון בקולו. 'הוא אף פעם לא כועס עליי', אני חושבת.
"כן לוסי, זה לא בסדר לעשות את זה," אימי אומרת.
הפחד שלי הופך לכעס. "אבל אני משמחת אנשים! הילד הכאיב לילדה ובזכותי היא צוחקת!"
"זה לא משנה לוסי, מה אם היית פוגעת בו? היו באים לחפש אותך," אבי אומר.
אני מכווצת את האגרופים שלי ודורכת בכעס. "לא פגעתי בו!" אני צועקת, זורקת את האגרופים שלי למטה בתסכול. פתאום צעקה פוגעת באוזני ואני מסתכלת על הילדים.
הילדה בוהה בילד. הוא על הקרקע. עיניו מסתכלות ישירות על השמיים וגופו נח ללא תזוזה, איבריו מלוכסנים בזוויות מוזרות.
העיניים של הילדה מלאות בדמעות בזמן שהיא רצה לבית לא רחוק. ידיי זזות כדי לכסות את פי ואני מתמוטטת על הברכיים.
"אלים אדירים," אני מתנשפת בכבדות, דמעות מתגלגלות על הלחיים שלי. אבי מסתכל על הסצנה שמולו בעיניים ריקות, פניו חסרות הבעה.
"לוסיאנה, זאת הסיבה שאת לא יכולה לעשות את זה, זה מסוכן. רק אם אנחנו נותנים לך אישור את יכולה להשתמש בזה, את מבינה?" אימי אומרת, כורעת ברך לצידי.
אני מהנהנת בראשי במהירות, מנסה לנגב את הדמעות אך הן ממשיכות לבוא. היא מושכת אותי לחיקה ומרגיעה אותי, ראשי כנגד החזה שלה.
היא מנשקת את המצח שלי בעדינות ומשתיקה אותי.
אבי כורע ברך לצידנו ומנגב את הדמעות עם האגודל שלו. "זה בסדר לוסי, כולם עושים טעויות."
YOU ARE READING
Angel Academy • אקדמית המלאכים
Fantasíaלוסיאנה מורגנסטרן היא ממין נדיר במיוחד, עם אביה מלאך אפל ואימה מלאכית אור, היא בת תערובת. המועצה הגבוה היא קבוצה של מלאכים עוצמתיים המשמשים כמשגיחים בעולם. מבחינתם לוסיאנה היא איום בגלל שיכולותיה הופכים אותה ליותר עוצמתית אפילו מהמועצה, אז הם לוקחים...
