שיר 4;

186 14 5
                                    

בחושך האין סופי הם נוסעים,
טיפות הגשם הכבדות גורמות לה לחשוב,
היא מתבוננת מבעד לחלונה ומרגישה
שכל טיפות הגשם מכוונים ישר לעברה,
רוצים לחסלה,
אולי לגרום להצפה, שתעלה מעל ראשה,
היא תתבע,
״עד כמה זה יהיה נורא?״
שיר מהדיו קטע את מחשבותיה,
זה היה השיר שלה, השיר שלהם.
דמעה זלגה על לחייה,
היא נזכרה, באותם פנים
באותו מבט חסר חיים
בעניים פתוכה לרווחה,
במילותיו האחרונות שרדפו אותה.
מה אם, חשבה.            (What if)
כל כך מהר זה קרה,
היא תפסה בידיה,
את ההגה הסתה,
אל הצוק שמעבר לכביש נפלה.
היא ידע שלהיות איתו, זה הדרך היחידה.

שירים שכתבתיWhere stories live. Discover now