ניחוח קפה באוויר הממוזג החמים,
אני מתכרבלת בסוודר אוור סייז וכובע אדום לראשי
אצבעותי מחבקות ספל חם המכיל
הפוך על סויה עם מעט קינמון לטעמי
החלב המוקצף הנוגע בשפתי מעביר בי זיכרונות מהעבר.
אני תוהה לכמה זמן זה ישאר
ההרגשה המחממת, הנעימה והבטוחה הזאת,
מנסה להגיד לעצמי שזה יגמר, ששום דבר לא ישאר לנצח.
לשמור על עצמי מהנפילה הבלתי נימנעת.
אני יודעת שזה לא לנצח אבל משהו בי
מנסה לשכנע אותי
להנות מהרגע, להפסיק לדאוג על העתיד
להצטער על העבר,
לנשום ולהכניס את הריח עמוק בפנים,
לשאוף ולהוציא את החרדות והלחצים,
ואת הפרפרים בבטן לשלוח רחוק
רחוק כל כך שלא ידעו את דרך השיבה,
אבל כמו פרפרים נודדים הם תמיד ימצאו את הדרך חזרה
אפילו מהצד השני של העולם הם ישובו לבטנהּ
אבל עד שזה יקרה, הבלתי נימנע,
אני אמשיך לנסות לגרש אותם ואת השאר בכל נשיפה.
