אתם מרגישים את זה? אתם שומעים את זה?
כמו רעידת אדמה הנמשכת לנצח, שהרעידות נימשכות באותו קצב מהיר,
כמו עצירת בלמים פיתאומית בנסיעה שקוראת שוב ושוב... כמו שמשהו צורח עליך את אותו המילה שוב ושוב... כמו שמשהו משקשק אותך חזק, גורם לכל הבתוכו שלך לקפוץ ולהתנגש אחד בשני שוב ושוב... כמו שעולם שלם מתעפל בתוכך 24/7, משתמש בכל האנרגיה והשמחה שלך כדי להפעיל את עצמו וללא שום התחשבות או קשר לרצונתיך או מחשבותיך.
אז גם אתם מרגישים את זה או שזה רק אני? אני מול כולם, שלא שמים לב לידיי הלחות שלא מפסיקות לרעוד, לדפיקות הלב החזקות, לחוסר היכולת להתרכז או לחשוב על שום דבר אחר מלבד זה שהחרדה חונקת אותי לאט לאט, לא מאפשרת לי לנשוף אויר, רק להכניס לבטני המלאה פחמן המשתולל בצפיפות מבפנים.
אני מנסה לנשום עמוק, לשמוע מדטציה, לקחת כדורים, לבקש עזרה, אבל שום דבר לא עוזר. והתופעות לוואי, זה בכי שמנסה לקצר את השאיפות ולהאריך את הנשיפות, ומה חשבתם, שזה עוזר? ברור שלא. אין לי שליטה בהתקפים.
וכשאת רואה אותי רצה לשירותים, מנסה להוריד פנים ולעצור את הדמעות, ואז יוצאת אחרי 10 דקות עם עיניים אדומות, תמשיכי ללכת, את לא תשימי לב אליה הרי ״היא רק עוד ילדה עם בעיות נפשיות״.
אז עם האמירה "העולם הוא מקום מסוכן לא בגלל אנשים שעושים רע, אלה בגלל מי שרואה את זה ולא עושה דבר״ אני מסכימה.
