צעקה- היא ניבהלת,
ממה היא ניבהלת?
את עצמה היא שואלת
וככל שחושבת,
רק זוועות ואימות, עוברים בראשה
זהו כל מה שבתוכה?
זהו כל תוכנו של מוחה?
זהו שורשו של דימיונה?
היא מעמיקה,
מאיפה זה בא?
תשובה לזאת עוד ממזמן ידע, ולמדה
להשתמש בחיוכה כמחיצה, כמגן
מהצער, הכאב, הזעם והפחד
שמנסה להבליע לתוכה
אך כבר לגדות ליבה הם הגיעו,
ובכל יום מתווספים
עוד כאבים,
את ליבה הם מציפים
היא נלחמת בחוזקה להשיבם
לאותה פינה נידחת שמשם
ברוב תמימות פיתחה אותם,
עמוק בפנים היא יודעת
שיום יבוא, ויום זה קרב
שבו ההצפה תעלה,
ומתוכה היא תכלה
את השימחה, העליזות, הדימיון, הסקרנות ובסופו של דבר
התקוה,
התקווה לעתיד
התקווה למחר.
