•הפוך•

~פרק 26 היום הכי גרוע בעולם~

*דבר ראשון אני באמת מצטערת שלא העליתי פרק המון זמן פשוט לא הצלחתי לכתוב המון זמן.
אני מקווה שהתקופה הזאת עברה כי לכתוב את הפרק הזה לקח לי משהו כמו עשרים יום.
לפחות הצלחתי לסיים את הפרק הזה,
למרות שאני חושבת שהפרק לא משהו אבל,
הייתי חייבת לעלות משהו כי לא העליתי פרק
בערך 20 יום וזה כבר ממש מוגזם אני יודעת.
בקיצור אני באמת רציתי להגיד שאני מצטערת ומקווה שתבינו❤️*

נקודת מבט של טיילר
״הן מועברות כרגע למחלקה אחרת, הן יצאו מזה בזול! זה היה יכול להסתיים במוות של שתיהן״ הרופא אמר ואני נשמתי לרווחה, לפחות אני יודע שהן בסדר. ״אתה יודע אולי איפה הן?״ ליאם שאל את הרופא, ״כן בוודאי, הן במחלקת שיקום.
בקומה ראשונה, קנדל חדר 14 וקלואי ב35.״ הרופא השיב לנו, ״למה החדרים כל כך רחוקים אחד מהשני?״ שאלתי את הרופא, ״אלו לא חדרים פרטיים, אין מספיק מקום בחדרים הרגילים״ הרופא אמר ״אנחנו ניקח להן חדר פרטי הכי גדול לשתיהן ביחד, שיהיו באותו החדר.״ ליאם אמר ״את זה רק תגידו למזכירות אני רופא לא מזכיר״ הרופא אמר בזלזול, ״אבל אם אני ביקשתי ממך משהו זה קורה! מובן לך!? או שאני צריך להגיד את זה שוב רק שבפעם הבאה זה יהיה הרבה פחות נעים!״ ליאם אמר בעצבים ובאיום לכיוון הרופא, הרופא בלע את הרוק שלו בקולניות הנהן לכיווננו והלך מהר.
״אחי מה יש?״ שאלתי את ליאם ושמתי את ידי על כתפו, ״סתם רופא בן זונה״ הוא אומר בעצבים
״אחי הכל בסדר. קנדל וקלואי בסדר.״ אמרתי והוא הנהן ״תקשיב מה נעשה עכשיו, תלך לחדר של קלואי ואני אלך לשל קנדל ותשלח הודעה ללואי ושון שיבואו גם כי הם עדיין למעלה״ אמרתי לליאם והוא הנהן וכל אחד הלך לדרכו. נכנסתי לחדר מספר 14 וראיתי 4 תאים עם וילונות סגורים ושלושה תאים עם ווילונות מוסטים.
״אתה מחפש מישהו?״ אחות אחת שאלה אותי, ״אממ כן, קנדל סמית״ אמרתי לאחות ״קנדל סמית..אני חושבת שהאח שאיתה לקח אותה לבדיקה״ היא אמרה ולי עלו קצת העצבים, ״האח שאיתה? למה לא אחות? למה נותנים לבת אח? ואם הוא מטריד אותה? או שהיא מרגישה לא בנוח לידו? מה זה השטויות האלה!״ אמרתי בעצבים,
״אני מצטערת אדוני, זה מה שיצא, אני מיד אחפש לך אותה״ היא אמרה ברוגע ״אוקיי תודה, אני מצטער שהתפרצתי פשוט כל היום הזה מתוח״ הסברתי את עצמי כי הרגשתי לא נעים על ההתפרצות, היא לא אשמה בזה, והיא רק ניסתה לעזור. ״זה בסדר אני מבינה, זה אף פעם לא קל שיש מישהו קרוב בבית חולים״ היא אמרה במבט מנחם. שונא את זה שמרחמים עליי! אין גם על מה! קנדל בסדר, הכל בסדר. לפתע הרגשתי משקל על הגב שלי, ״בייביייי אני כל כך מצטערתתת״ שמעתי את קולה של קנדל והבנתי שזאת היא והפכתי אותה כך שאני אוחז לה בטוסיק היפה שלה ורגלייה מלופפות סביב מותניי וידיה סביב צווארי. ״על מה נסיכה שלי יפה?״ שאלתי אותה וחיזקתי את האחיזתי בה. ״על שהלכתי ככה בעצבים ועל כל מה שקרה אחרי זה..״ היא אמרה והשפילה את מבטה, ״היי אהבה שלי תסתכלי עליי״ אמרתי והיא ישרה אליי את מבטה, ״אני צריך לבקש ממך סליחה, בגללי ובגלל ליאם התעצבנת והלכתן, אני מצטער קטנה שלי, אבל העיקר שהכל בסדר״ אמרתי ונישקתי את השפתיים היפות שלה שכל כך התגעגעתי אליהן. ״בייבי אתה יודע איפה קלואי?״ קנדל אמרה וירדה ממני, ״כן אישתי היפה אבל מעבירים אתכן לחדר פרטי, ביחד.״ אמרתי וחיוכה גדל, ״מה את מחייכת שרוטה? את בבית חולים״ אמרתי וגיכחתי, ״קראת לי אישתי היפה״ היא אמרה וחייכה עוד יותר, ״ כי את אישתי, ואת יפה״ אמרתי ותפסתי את פנייה ונישקתי אותה.
״יאללה אישתי בואי נלך למצוא את המכוערים״ אמרתי לה והיא שיחררה את ידיה מאחיזתי וקפצה אל בין ידי כך, שאני מרים אותה כמו כלה.
״צומי קטנה שלי, יכלת לבקש שאני ארים אותך כמו כלה״ אמרתי והבאתי לה נשיקה באף והיא נהמה, ״זהו? אני עוברת תאונה וכל מה שאני מקבלת זה נשיקה באף?!״ היא אמרה ברוגז,
״כן״ אמרתי והמשכתי ללכת כשהיא בין הידיים שלי והיא שילבה את ידיה ועשתה מבט עצבני,
תוך פחות משנייה נישקתי אותה והיא הייתה בהלם אז מתוך בהלה היא פתחה את הפה שלה וניצלתי את זה ושאבתי את כל הפה שלה לתוכי.
״איכככככ מאמי עכשיו אנחנו נראים כמו הכלבים האלה שתמיד מלאים ברוקקקק״ קנדל אמרה וניגבה את הפה שלה וכך גם אני עשיתי וגיחכתי על מה שאמרה קודם. ״הנה בייבי הגענו״ אמרתי לקנדל והיא ירדה מבין ידי ופתחה את הדלת של החדר,
״שלום אתם לחדר הזה?״ שאלה האחות כשנכנסנו לחדר, ״לא אני עברתי תאונה עם חברה שלי ואני מאושפזת בחדר אחר אבל, חבר שלי וחבר שלה שהוא גם אח חורג שלי בקיצור, הם משכירים לנו חדר פרטי״ קנדל אמרה לאחות והיא הנהנה,
״איך קוראים לה?״ היא שאלה ״קלואי אדמסון״ קנדל אמרה, ״קלואי אדמסון...אהה היא וחבר שלה יצאו לחפש אתכם״ היא אמרה ״אוקיי תודה״ אמרתי והרמתי את קנדל בחזרה אל בין ידי ויצאתי מהחדר, ״ אולי נחייג אליהם?״ שאלתי את קנדל והיא הנהנה וחייגתי לליאם, (~טיילר -ליאם)
~מה יזבל איפה אתם?
-מה יזבל איפה אתם?
(הם שאלו באותו הזמן ה.כ)
~אנחנו בחדר של קלואי
-ואנחנו בחדר של קנדל, טוב עזוב דיברתי עם הרופא שלהן הוא אמר שלא צריך חדר פרטי כי הן יכולות להשתחרר הן רק צריכות לנוח.
~מה זאת אומרת יכולות להשתחרר? הן עשו תאונה שכמעט נגמרה במוות והוא פשוט משחרר אותן?
-האמת שגם אני לא הבנתי בהתחלה אבל הוא אמר שהן יכולות להשתחרר והכל בסדר עם שתיהן אבל, אם הן מרגישות לא טוב הן יכולות להשאר.
״בייבי את מרגישה טוב״ שאלתי את קנדל והיא הנהנה והסתדרה בין ידי מנסה להירדם.
~קנדל בסדר, מה אם קלואי?
- היא גם בסדר תבואו ליציאה אנחנו שם
~שתי דקות ואנחנו שם גם
-סיום שיחה-
קנדל נרדמה בין בידיי והפרצוף שלה כל כך מתוק ככה אז הרמתי אותה יותר גבוה ויותר צמוד אליי, והבאתי פיקה לשפתיים היפות שלה ולפני שניתקתי את שפתינו היא החזירה לי בנשיקה וכך הבנתי שהיא ערה אז העמקתי את הנשיקה לצרפתית ואחרי שתי דקות בערך התנתקנו וקנדי עדיין עצמה את העיניים שלה וחייכה, וחייכתי גם לנוכח חיוכה.

*נקודת המבט של אדם
הייתי עם הארי בחדר זעמתי כל כך ואמרתי
״אתה מבין שזה היום הכי גרוע בעולם״