•הפוך•

~פרק 11~ להתרכך? לא אצלי בלקסיקון!

(בתמונה זה ירין)

הגעתי לבית אחרי הים, התקלחתי, ועכשיו ליאם קרא לי לאכול.
״קנדל, את חושבת שאת יכולה לחזור לפעילות מלאה בדרום, ובצפון חצי פעילות?״
שאל אדם בציפייה.
״כן, אבל למה עכשיו גם צפון?״ אני מתה על המאפייה אני אוהבת את זה כל כךך! הדרום זה חלק במאפייה שאני הבוס שם, אני שולטת שם! אבלל, בצפון אדם שולט. ואדם בלבד! אז לא הבנתי..
״כי אני חושב שגידלתי ילדה מושלמת! שיכולה לעזור לדוד שלה, את לא חושבת?״ הוא שאל ואני מלאת ציפייה ואושר.
״ברורר שכןןן״ צעקתי בהתלהבות
״יוצאים היום לפעולה ראשונה מחר, בשעה 18:42 בידיוק״ אמר אדם ״סגור. מה יש לעשות גביית כספים? סכסוך? מה?״
״סוג של שילוב, בן אדם לווה מאיתנו כסף ולא החזיר, עברו כבר ארבעה שבועות מאז שהזהרנו אותו, והוא לא החזיר״ אמר אדם, ואני? הייתי מלאת ציפייה! ״נייסססס, אהבתי.״ אמרתי והתחלתי לאכול.
אחרי שעתיים בערך הייתי עייפה פיצוצים, אז הלכתי לישון.

בבוקר
אחרי התארגנות מהירה שלי לבית הספר, נסעתי באוטו שלי לבית הספר, ובדרך ראיתי את טיילר הולך לבית הספר עם מישהי בלונדה כזאת..לא עפתי...
הגעתי לבית הספר החנתי את הרכב ויצאתי.
הגעתי למחששה וראיתי שם את החבורה שלנו, מלבד ליאם שלא קם בבוקר, ״שלום קרמיטטט״ אמרה לי קלואי
״שלום מיס פיגי״ אמרתי וחיבקתי אותה.
אחרי סבב שלום לכולם שמתי לב שליה לא פה. ״איפה ליה?״ שאלתי ואף אחד לא ענה.
״הייי איפה ליה?״ שאלתי שוב
״עם חבר שלה״ אמר שון בזלזול
״אהה״ אמרתי וניסיתי להעביר נושא ״אני חוזרת לפעילות מלאה בדרום, וחלקית בצפוןן״ אמרתי בהתלהבות ״וואייי אחותי מלכההה״ אמר לואי. לואי תמיד התלהב מזה שאני היורשת, שון לא כל כך אהב את זה, וקלואי טוענת שזה הכי שווה בעולםם (היא צודקת לחלוטין).
״בהצלחה פרינסס״ אמר שון, וניסה לא לבאס את האושר שבי.
״סוף סוף אחותתתת״ אמרה קלואי בהתלהבות וצחקנו כולנו.
הצלצול לשיעור הראשון היה, אבל החלטנו להבריז שעתיים ראשונות, וראינו שהרבה עשו כמונו כי היו הרבה ילדים בחצר.

״היי חברים שלייי״ שמעתי את קולה של ליה,
הסתובבתי, וראיתי אותה עם ירין! אבא של ירין החבר הכי טוב של דיימון, זה ששונא את משפחתי והוא אחד מהאויבים שלנו, לכן שנאתי את ירין.
ראיתי את שון מביט בה באדישות, ועיצבן אותי שהיא גורמת לו להיות אדיש!!
״היי ליה״ השבתי לה בקור.
מאז ששמעתי מה היא עשתה לשון פיתחתי כלפייה שנאה קטנה...
״מה יש?״ היא שאלה בתמימות בזוייפת וירין חיבק אותה מהצד.
ראיתי מזווית עייני את שון, עם עיניים מבצבצות מדמעות. ופה רתחתי מעצבים!!!
״מה יש?״ אמרתי בעצבים והיא הסתכלה עליי והוספתי ״מה שיש לנו, זה שמישהי חושבת שהיא יכולה לשחק בחבר שלנו, להכאיב לו, ולזלזל בו!״ אמרתי לה בקור ובעצבים! ״דיי קנדי,היא לא שווה את זה״ אמר שון מנסה להרגיע אותי ״אני יודעת שהיא לא שווה את זה, בגלל זה, אני לא פותחת לה את הראש על הקיר!״ אמרתי וראיתי שליה מסתכלת עליי בפחד
״אעע קנדל, תרגיעי בבקשה״ אמר ירין ב׳ביטחון׳ שכולם שמו לב שהוא מזויף
״למה? מה תעשה לי יזין פלסטיק״ אמרתי ודחפתי אותו והוא נפל לרצפה.
הוא שתק. פחחח פחדן!
״דיי קנדל״ אמרה ליה ״תשתקי״ אמרתי לה בקור ״זאת הפעם האחרונה שאתם מתקרבים למחששה או אלינו! זה מובן!?״ אמרתי בכעס ונוקשות.
״כ—כן זה מובן״ אמר ירין ולקח איתו את ליה ושניהם ברחו משם.
״קנדל את המלכה שלייי״ צעק לי שון והרים אותי ״אני יודעת טמבל״ אמרתי וחיבקתי אותו והוא אמר לי לחש לי ״תודה״
הסתכלתי עליו וחייכתי.
״יש לכם סיגרייה?״ שמעתי את טיילר שואל.
הוצאתי סיגרייה והבאתי לו, והוא הפיל אותה לרצפה, ושאל שוב ״יש לכם סיגרייה״. ואני לא הבנתי מה קורה ״קנדל הרגע הביאה לך״ קלואי אמרה ״מי הביאה לי?״ הוא שאל משחק אותה ראש קטן ואני? פשוט לא הגבתי ״טובבב. קח״ אמרה קלואי והביאה לו סיגרייה. ופה הבנתי למה הוא מתנהג ככה...
״תודה״ אמר ונעלם משם.
״מה זה היה״ שאלו קלואי, שון ולואי ביחד.
״אני לא יודעת״ עניתי. שקררררר!....
״מה יש לו זה? חשבתי שאתם בסדר..״ אמר שון, ואני נאנחתי בייאוש ״מה את לא מספרת לנו?״ שאל לואי בסקרנות ״סיפור ארוך״ אמרתי בייאוש ״אז מזל שיש לך את החברים הכי טובים בעולם, שיקשיבו לכל מילה ומילה״ אמר לואי, ואני העלתי על פניי משהו דומה לחיוך.
״טוב אז ככה, אתמול כשהיינו בים, אתם זוכרים שרפאל וטיילר רבו מכות?״ שאלתי
״נוווו״ כולם האיצו בי
״אז הפרדתי בינהם והבאתי לרפאל מכות..אחרי זה לקחתי משם את טיילר למקום קרוב, לצוק כזה, לא ממש גבוה יחסית לצוק, ודיברנו.
מפה לשם הוא אמר לי שהוא מחבב אותי, ועשינו שיחת ׳יחסנו לאן׳, והתנשקנו..״
״מהההה או מיי גאדד״ אמרה קלואי
״אז למה הוא התנהג אלייך ככה? לא הבנתי..״ אמר לואי ״ כן אם התנשקתם, אז איפה פה הבעיה?״ אמר שון
״אם תתנו לי לסיים, אתם תבינו״ אמרתי
״נוו תמשיכי״ אמר לואי בסקרנות וכולם הביטו בי. ״אז התנשקנו. ואמרתי לו שוב פעם, שאני לא יכולה שיהיה לי חבר, בגלל המאפייה. והוא ניסה למצוא פתרונות אבל שוב דבר לא היה עובד, כי הוא פשוט לא חשב על דברים חדשים..ואז הוא אמר לי שאם אני לא אעצור אותו מללכת, הוא יעשה הכל כדי לשכוח אותי..אתם מבינים״ סיימתי את דבריי והם הביטו בי המומים.
״ואת? מה איתך?״ שאל שון
״אני מה?״ שאלתי בבלבול ״את מחבבת אותו גם?״ שאל שון ״אני לא יודעת, אכפת לי ממנו אבל..אני לא יודעת..״ אמרתי להם,
והם הביטו בי בהבנה.
״טוב דיי עם הדיכי הזההה!!! קודם ליה, עכשיו טיילר! דיייי! ממתי אנחנו כאלה סמרטוטים?! אנחנו ה-חבורה!״ אמר לואי
״אתה יודע מה? אתה צודק! אני מיואשת מטיילר, שון מליה. דייי! אנחנו לא סמרטוטים!
אנחנו ה-חבורה! והם? פחח הם לא שווים אותנו!!״ אמרתי בניסיון לעודד את עצמי ואת שון.
״אני חושבתתת שנצא היום למועדון!!״ קולאי אמרה באושר. ״כן יאללהההה״ אמר שון ״בלאגןןןן״ המשכתי אותו, וכולנו צחקקנו מעט. ״טוב אז יוצאים לפורום, בשעה 23:00 כולםםם אצל קנדל״ קלואי אמרה. ״סגור״ אמרתי, ״נעול״ לואי המשיך אותי, ״חתום״ שון המשיך אותו, וצחקנו כמו מפגרים, טוב למה כמו אנחנו מפגרים.

(מעבר זמן לגביית הכסף)
השעה 18:42 הגיעה, ויצאנו לכיוון הבן אדם ׳האמיץ׳ שלקח מאיתנו כסף ולא החזיר!.
״הגענו. אף אחד לא יורד חוץ מגונתן, אמיר, יהלי, קלואי (לא חברה של קנדל) ומנואל.
וכמובן אני וקנדל. כל השאר לתצפת ולהיות זמינים בקשר!״ אמר אדם וכולם הנהנו בהסכמה. יצאנו מהאוטו ואני התקדמתי ראשונה, כי בכל זאת, זאת החזרה שלי.
פתחתי את דלת הבית, וראיתי את איידן, האיש שלווה את הכסף. ״שלום לך״ אמרתי בקור, והוא הסתובב והביט בי בפחד.
״מ-מ-מה אתם עושים כ-כאן?״ הוא אמר בגמגום ופחד. הוא בא לקום מהספה עלייה ישב, אך מיהרתי להושיב אותו ועמדתי מולו.
״מה אנחנו עושים כאן אתה שואל? אנחנו כאן כי מישהו לקח מאיתנו כסף, לפני המון זמןן, קיבל הזהרות ולא התייחס.
אז באנו לראות מה שלומו ולשתות איתו תה״ אמרתי את המשפט האחרון בציניות ובצעקה, והוא נבהל. ״אני מצטער...אין לי את הכסף״ הוא אמר בפחד. הבאתי לו אגרוף לעין והרמתי את ראשו מהשיער. ״לא שמעתי, מה אמרת!?!״ אמרתי לו והוא שקשק מפחד.
״יש לי רק 22,000 להביא לכם״ הוא אמר
״22,000 פחחח סכום נחמד, נחמד״ מלמלתי בציניות מלמלתי, אבל מספיק חזק כדי שישמע. ״וכמה אתה חייב לנו?״ שאלתי, כאילו לא יודעתי. ״56,000״ הוא אמר בפחד וכאב, כי שיערו עדיין מוחזק אצלי ביד. ״אתה יודע יש עוד דרכים להחזיר לנו״ אמרתי והתחלתי לפוצץ אותו במכות, ולבסוף שלפתי אקדח ולחשתי לו ״תמסור דש להורים שלי״ ויריתי בליבו. ״גונתן וקלואי, תסרקו את הבית תמצאו את הכסף״ אמרתי להם והלכתי לכיוון אדם שהביט בי במבט גאה. ״קנדל, אני באמת גא בך! כבר חשבתי שהתרכת לי״ הוא אמר ״להתרכך? לא אצלי בלקסיקון!״ אמרתי לו ושנינו גיחכנו.

אני בשוקק 1,192 מיליםםם!🥳🤩
אני מקווה אהבתם/ן🥰🙏🏼