•הפוך•

~פרק 10~ הפאקינג יורשת

{בתמונה זה החוף שהם היו בו}

כי את, את חשובה לי...״ אמר לי טיילר
״אתה לא מכיר אותי, איך אני חשובה לך?״
עניתי לו בבלבול ״בידיוק כמו שאני חשוב לך, למרות שאת לא מכירה אותי.״ ענה באגביות.
״מי אמר שאתה חשוב לי?״ שאלתי אותו בליווי צחקוק ״אני לא צריך שיגידו לי נסיכה, אני רואה את זה, וכך גם כולם! אם לא הייתי חשוב לך, לא היית מגנה עליי מפני איתן, ולא היית מתערבת עכשיו במכות עם רפאל הזין הזה.״ אמר ואני? אני לא ידעתי מה לעשות...
״אתה צודק אתה חשוב לי, אבל אני לא אשקר! אומנם אתה חשוב לי אבל, בגלל שאני לא מכירה אותך, לא כל כך אכפת לי מה אתה עושה. רק אכפת לי אם מישהו מרביץ לך..." אמרתי בכנות מוחלטת!
״אז כנראה אנחנו לא באותו ראש! כי לי אכפת ממך מאוד! את חשובה לי, ובגלל זה אני תמיד מתערב ואתערב בכל פעם שיגידו עלייך משהו!״ הוא אמר וזה חימם את ליבי אבל אז, בידיוק בנקודה הזאת חשבתי על המאפייה..אסור לי! אסור לי להתאהב כרגע! אני היורשת, אני פאקינג היורשת של יותר מחצי העולם התחתון!! אסור לי לאכזב! ויותר מזה, אם אני אתאהב עכשיו, ויהיה לי חבר, האויבים שלי יקחו את זה כחולשה! פשוט אסור לך קנדל!..
״ווהוווו!! קנדללל, את מקשיבה לי בכלל?!״ שאל טיילר מוציא אותי ממחשבותיי..
״אממ לא, מצטערת. תחזור שנית״ אמרתי לו והוא הנהן. ״אני אמרתי, שאני רוצה לנסות איתך! לא אכפת לי מהסיכונים ו..״ הוא בא להמשיך אך קטעתי אותו..
״לי כן אכפת. אני היורשת של יותר מחצי העולם התחתון, יש לי המון דברים על הכתפיים! ואסור לי להתאהב!! לכן אני מבקשת ממך להפסיק לחשוב על זה...
אפשר שנהיה ידידים, אבל לא יותר מזה מצטערת...״ אמרתי בכנות, אין לי סיבה לנסות לייפות (מלשון: יפה) את המציאות!
״את רצינית?!, את באמת מעדיפה את העולם התחתון, המלא בסיכונים ובפשע, על פניי החיים כנערה מתבגרת רגילה?״ שאל אותי
״כן אני מעדיפה. לכל אחד יש סדר עדיפות שונה..אצלי במקום הראשון, זוהי המאפייה, השליטה שלי!״ אני שוב אומרת בכנות, אך אני מרגישה צביטה בלב, כי זה אומר שהוא צריך לוותר עליי...ואולי זה באמת יקרה..
״ומתי, מתי יהיה מותר לך להיות בזוגיות? הרי ההורים שלך ביחד ואבא שלך הוא שליט העולם התחתון, ו...״ הוא שוב בא להמשיך אך קטעתי אותו, כששמתי לב מה הוא אומר..
״ההורים שלי? ההורים שלי מתים..״
אמרתי לו בניסיון להבין על מי הוא מדבר.
״מה? מה זאת אומרת? אבל היום ראיתי את ההורים שלך ושל ליאם בסלון כשנכנסתי לבית שלך בבוקר!״ הוא אומר ואני רק מתפקעת מצחוק מהשטויות שהוא אומר.
״אלה לא ההורים שלי, אלה ההורים של ליאם. אדם זה אבא שלו, ואמה זאת אמא שלו. אדם הוא האח הקטן של אבא שלי ז״ל.
וכשהוריי נהרגו, אדם לקח את הפיקוד על העולם התחתון, ומפני שהייתי בת שש כשהם מתו, אז אדם סוג של אימץ אותי.״ אמרתי מסבירה לו את הכל כמה שניתן..
״אז רגעעעעע, ליאם הוא לא אחיך התאום???״ הוא שואל ואני מצחקקת מעט, ״ליאם הוא בן דוד שלי, למה חשבת שאנחנו אחים תאומים??״ הוספתי בליווי צחוק
״אתם דומים ברמות רק שתדעי לך, אבל נחזור למה שדיברנו עליו קודם.״ אמר
״על מה דיברנו קןדם?״ שאלתי משחקת אותה ראש קטן. פחחח.
״על זה שאני מחבב אותך, ואת אותי אבל את לא יכולה להיות עם אף אחד, בגלל המאפייה הזאתי שלך״ הוא אמר ואני גיכחתי ואז קלטתי שהוא אמר שהוא מחבב אותי!!! נייסססססססס!!
״רגע רגע, מי אמר לך שאני מחבבת אותך? לא זכור לי שאמרתי לך דבר כזה!״ אמרתי בצחקוק קטן. ״שוב אני אגיד לך, אני לא צריך שתגידי לי דברים אני קולט אותך! אני יודע שמה שאני מרגיש אלייך זה לא חד כיווני, אני טועה?״ הוא ספק שואל ספק אומר
ואני? אני מחליטה להתחכם עוד טיפה.
״תגיד לי איך אתה מרגיש אליי, ואני אגיד לך אם אתה טועה״ אמרתי בהתחכמות חיכיתי שהוא יענה, אך במקום זה הוא פשוט נישק אותי. בהתחלה קפאתי, אבל מיד התעשתתי ונישקתי אותו. ״ככה אני מרגיש, ואני רואה שלא טעיתי״ הוא אמר אחרי נשיקה של כמה דקות וגיכך מעט.
״זה עדיין לא משנה את העובדה שאני לא יכולה להיות איתך! או עם מישהו בכללי.
אני צריכה להיות מפוקסת במאת האחוזים שלי במאפייה ובניהול שלי. אני היורשת!״ אמרתי בביאוס ״אבל רגע, יש משהו שאני לא מבין״ הוא אמר ונעצר ״תשאל״ אמרתי כדי לזרז אותו, ״את לא הבת של אדם, את לא צריכה להמשיך אותו. את לא אמורה להיות היורשת. ליאם צריך להיות היורש!״ הוא אמר בהתלהבות, כנראה הוא חשב שהוא עלה על משהו, גיכחתי מעט.
״נכון, ליאם הוא הבן של אדם. אבלל, יש נסיבות שהובילו לכך שאני אהיה היורשת, ולא ליאם״ אמרתי לו ״מה הן הנסיבות״ הוא שאל בסקרנות, ״בגלל שהוריי מתו בפעולה של העולם התחתון, ואני ביתם היחידה, אני הייתי אמורה לרשת את המאפייה. אבל, כשהם מתו הייתי בת שש, ומין הסתם שבגיל שש אני לא אנהל מאפייה״ אמרתי ושנינו צחקנו, והמשכתי את דבריי, ״ובגלל זה כשהייתי קטנה, העבירו את המאפייה לאדם, כי הוא האח היחיד של אבא שלי. הוא היחיד שיכל למלא את מקומו, אבלל, כשימלאו לי 18, כל מה שקשור למאפייה עובר אוטומטית אליי. הבנת?״ שאלתי אותו לאחר שסיימתי את דבריי. ״אבל את לא חייבת, בבקשה אל תהרסי את מה שיכול להיות בינינו״ אמר בבקשה. ״תקשיב טיילר, אתה באמת נחמד והכל. אבל, אני בחייםםם לא אוותר על זה! זה הדבר שהכי חשוב לי בחיים. אתה מבין?״ אמרתי לו בטיפ טיפה כעס, על כך שהוא לא מבין אותיי!!! ״תעשי מה שבא לך, אבל אני אומר לך שאם אני הולך מכאן עכשיו ואני נכנס לאוטו שלי ואת לא באה, אני אוותר. לתמיד!״ הוא אמר בנחישות. ״אני מצטערת״ אמרתי בטיפ טיפה קור בגלל שאני שונאת שמציבים לי אולטימטום. ״אני נשבע לך, אני נשבע לך שאם הולך, ואם את לא תעצרי אותי, אני אשכח ממך! אני אעשה הכל כדי לשכוח ממך! אני באמת לא רוצה לעשות את זה! אני רוצה שתיתני לי לאהוב אותך..אני רוצה שתיתני לנו צאנס! אבל, אם את לא עוצרת אותי עכשיו, אני אפרש את זה בתור זה שאת לא רוצה אותי. שאת לא מוכנה להסתכן עבורי! אפילו לא מעט! קנדל, אני מתחנן בפנייך שלא תיתני לי ללכת! אל תיתני לי לשכוח אותך! אני רוצה לאהוב אותך!״ הוא הסתכל לי בעיניים, ולא ידעתי מה להגיד! ״אני מצטערת״ אמרתי שוב והוא הסתכל לי בעיניים עם המון אכזבה, כעס, וזלזול והלך. פשוט הלך. כשלא ראיתי אותו בזווית עיניי, רצתי מהר מהר לקצה הצוק וצרחתי ״אההההההההההההה״ ״אההההההה״ צעקתי בעצבים
״אני הפאקינג יורשתתתת״

הפרק הכי ארוך שכתבתי 1010 מילים!!!
הסיפור מתחיל להראות את הפואנטה שלו.
יש לבינתיים לפרקים בסביבות ה40 צפיות לכל פרק אבל, 2 הצבעות בלחץץ לכל פרק.
ואין בכלל תגובות! אני לא יודעת אם שווה לי להמשיך כרגע..אני לא אפרוש כי הכתיבה שלי, היא מעבר להצבעות או צפיות. הכתיבה שלי היא הדרך שלי לפרוק.
אבל אני מקווה שתתעוררו ותראו אהבה!❤️