אהבה מרחוק..♥️

פרק 44

****פרק 1 לסוף****

נקודת מבט אביאל

הגעתי לבית חולים ורצתי כל הדרך ״סליחה..סליחה איפה זה טיפול נמרץ?״ צעקתי על מישהו והוא הצביע על המסדרון ורצתי לשם ״איפה אמה וילס?? איפה היא???״ צעקתי על אחד הרופאים ״חדר 289״ הוא אמר ורצתי חדר 287,288,289 ראיתי ונכנסתי ״אתה לא יכול להיות פה מכניסים אותה לניתוח עכשיו״ הרופאה אמרה והוציאה אותי ״את חייבת להציל אותה ״ אמרתי לה ״יש לה 30% אחוז לחיות..אני אעשה את הכל...אבל אני לא מבטיחה כלום״ היא אמרה ורצה אל חדר הניתוח ישבתי שם שעה..שעה וחצי..שעתיים..ארבע שעות..מצאתי את עצמי חמש שעות מחכה ופתאום יצאה הרופאה ״נו?״ שאלתי ״מצטערים..עשינו כל מה שיכולנו..הניתוח הצליח..אבל היא נכנסה לתרדמת״ היא אמרה ״אתה צריך אולי פסיכולוג?״ היא שאלה ״לא אני לא צריך כלום...״ אמרתי והלכתי אליה לחדר ראיתי אותה כל כך שלווה? ראיתי אותה רדומה.... יכול להיות שהיא לא תתעורר בחיים? לא..אני חייב להיות חזק בשבילה ״היי״ דניאל אמר וראיתי שאשלי בוכה ״בגללך..הכל בגללך..״ אשלי צעקה עליי ובאה להרביץ לי ״די אשלי״ דניאל החזיק אותה ״עזוב אותה דניאל..היא צודקת כל זה בגללי״ אמרתי והוא עזב אותה והיא הביאה לי אגרופים לחזה ״בגללך החברה הכי טובה שלי..ככה..בגללך היא שוכבת שם פצועה״ היא בכתה ורק חיבקתי אותה ״אני מצטער..אני באמת אוהב אותה..״ אמרתי לה ״אז תפסיק לפגוע בה״ היא בכתה..אשלי צודקת מהרגע הראשון שאני ואמה נפגשנו אני רק פגעתי בה..כמה היא סבלה בשבילי? אולי עדיף לה בלעדיי?..לא דניאל צודק היא אוהבת אותי אני צריך להיות שם בשבילה ״תקשיבו..היא אוהבת אותי ואני לא יכול לברוח כל פעם שקצת קשה..אנחנו צריכים להיות פה בשבילה..הרופא אמר שזה טוב שנדבר איתה..ונעלה לה זיכרונות ״ אמרתי והם הסכימו ״אני ישנה פה״ אשלי אמרה ״לא אשלי את באה הביתה״ דניאל אמר ״לא אני נשארת פה״ הי אמרה ״אשלי..יש לך חיים משלך עכשיו..יש לך שני ילדים בבית..לכי אני לא אזוז מפה מבטיח״ אמרתי לה והיא הסכימה ״ביי אחי״ דניאל אמר והם הלכו ״אז נשארנו רק אני ואת..תקשיבי..אמה אני מצטער..כל כך לא הייתי צריך לברוח..אני תמיד הייתה ככה..תמיד בורח מהבעיות שלי..לא שאת בעיה..זאת היית הדבר הנכון היחיד בחיים שלי זה היה ככה תמיד..אם זה לברוח מהמבחנים..אם זה לברוח מחובות..אני אוהב אותך כל כך..ובגלל זה..אני הולך להציע לך כל יום נישואים..עד מתי שתתעוררי..״ אמרתי מוציא את הטבעת ופתחתי את הקופסא והנחתי על המיטה ״אז..התנשאי לי?״ שאלתי מחכה לתשובה כמו אידיוט ״זה בסדר..אני אחכה בשבילך עד סוף החיים״ אמרתי וליטפתי לי את הראש נשארתי ככה עד הלילה עם הטבעת על המיטה...מחכה שהיא תענה...כמו סתום.

כעבור חודשיים

קמתי בבוקר כמו כל יום..כבר חודשיים שאני פה צחצחתי שיניים הלכתי לקנות לי אוכל אכלתי בבית קפה ליד הבית חולים וחזרתי לאמה ישבתי לידה וכמו בכל יום בחודשיים האחרונים..הוצאתי את הקופסא והנצחית אותה על המיטה ״התנשאי לי?..יהיו לנו 4 ילדים וכלב..ואנחנו נגור ליד אשלי..והילדים שלנו ישחקו עם הילדים שלהם״ אמרתי מלטף לה את השיער.. ״לא בא לך לענות לי?״ שאלתי בקול עצוב

נקודת מבט אמה

כבר חודשיים שאני רק שומעת ציפצופים של מכונות ואת אביאל מדבר..כל כך קשה לי..להיות במצב כזה..אני אוהב אותו כל כך ״לא בא לך לענות לי?״ הוא שאל והרגשתי שהוא מלטף לי את השיער... אוי אביאל אין לך מושג כמה שאני רוצה לענות לך..חשבתי לעצמי...אני חייבת לנסות להזיז את היד או להגיד משהו ניסיתי וניסיתי ״אב..אביאל?״ אמרתי בקול חלש...

נקודת מבט אביאל

״א..את די..דיברת״ אמרתי מופתע..