טעות במספר

9

צ׳אן:
אומיגאדדדדדדדדדדד ביטיאס פרסמו תור בקוריאההההההה

את/ה:
חחח ראיתי. ההופעות הראשונות בסיאול, את הולכת?

צ׳אן:
אני ממש מקווה שאני אצליח להשיג מספיק כסף. בדיוק בזבזתי את רוב הכסף שלי בשביל להשלים את האלבומים שהיו חסרים לי.

את/ה:
אז יש לך בעצם את כל האלבומים עכשיו?

צ׳אן:
חוץ מהחדש. אבל אם אני אלך להופעה אז אני אקנה אותו שם ואנסה להשיג חתימה שלהם.

את/ה:
בהצלחה.

צ׳אן:
תודה.

את/ה:
אם תבואי, זה יהיה עם עוד מישהו?

צ׳אן:
אני מניחה שאני אבוא עם חברה אחת או שתיים.
אני באמצע העבודה, אז אני אדבר איתך יותר מאוחר, בסדר?

את/ה:
בסדר.

***

"היונג!" ג׳ימין רץ לחדרו של נאמג׳ון.
"כן, ג׳ימיני?" נאמג׳ון ישב על הכיסא בחדר שלו ליד שולחן העבודה ולא הביט בו.
"מה הסיכויים שאתה נותן לי שני כרטיסים חינם לאחת ההופעות בסיאול?" ג׳ימין שאל בעודו מקפצץ.
"יש סיכוי, למה? מישהו מהמשפחה שלך רוצה לבוא?" נאמג׳ון שאל.
ג׳ימין הניד בראשו. "חברים."
נאמג׳ון בחן אותו בעיני לייזר. לבסוף הוא אמר, "אני מניח שאני יכול להשיג לך."
"יאס תודה, היונג!" ג׳ימין קפץ עליו בחיבוק חזק ואז רץ אל חדרו. הוסוק ישב על המיטה שלו ושיחק בטלפון. "מה ההתרגשות?" הוא הרים את מבטו.
"שום דבר, אני סתם במצב רוח טוב." ג׳ימין ענה וקפץ על מיטתו.
הוסוק הניח את הטלפון שלו לצידו. "משהו קורה איתך בזמן האחרון."
"שום דבר לא קורה, על מה אתה מדבר?" ג׳ימין העמיד פני תמים.
"ג׳ימיני, אתה השקעת את הנשמה שלך באלבום החדש הרבה יותר מבדרך כלל. ולמרות כל האימונים, אתה ממש מקפיד לאכול מסודר ובריא, גם בלי שג׳ין יזכיר לך. אתה כבר לא מתווכח כשאומרים לך לאכול או לעשות הפסקה מהאימונים. ובאופן כללי אתה נראה שמח הרבה יותר מהרגיל."
"זה טוב, לא?"
"זה טוב, ג׳ימין. זה טוב מאוד."
"אז איפה הבעיה?"
"אין בעיה, רק שלא נראה לי שאתה עושה את זה לגמרי מעצמך. משהו דוחף אותך לעשות את זה ואני רוצה לדעת מה."
ג׳ימין משך בכתפיו. ואז הטלפון שלו צילצל, מודיע על קבלת הודעה, אבל לא סתם הודעה, הודעה מצ׳אן. ג׳ימין חייך והסמיק.
"ידעתי!" קרא הוסוק ומיהר לחטוף את הטלפון מידו של ג׳ימין.
"היונג תחזיר לי!" קרא ג׳ימין ורדף אחרי הוסוק.
"זאת בחורה, נכון?" שאל הוסוק והביט בצג.
"לא!" ג׳ימין צעק והמשיך לנסות לחטוף את הטלפון בחזרה.
"ג׳ימיני, אין שום דבר רע בלהיות מאוהב." הוסוק יצא החדר בריצה, ג׳ימין אחריו. הם רצו מסביב לכל הבית, מבהילים את ג׳ונגקוק שבדיוק התעורר משנת הצהריים שלו, גורמים לג׳ין להתעצבן כאשר הם נכנסו למטבח, ומפריעים ליונגי ששכב על הספה וניסה לישון.
"מה הסיפור שלכם?" יונגי שאל בעצבים כאשר הם עשו סיבוב שלישי מסביב לספה.
"ג׳ימיני מאוהב!" צעק הוסוק.
"לא, אני לא!" ג׳ימין צעק בחזרה. אבל כבר היה מאוחר מדי. חמשת החברים האחרים כבר שמעו. נאמג׳ון, ג׳ין, טאהיונג וג׳ונגקוק מיהרו להגיע לסלון ולנעוץ בג׳ימין מבטים.
"ג׳ימיני," אמר ג׳ין. "שב, אנחנו צריכים לדבר."
ג׳ימין התיישב בקצה הספה והחזיק כרית כמו מגן.
"דבר." ציווה ג׳ין.
"אין לי מה לספר." אמר ג׳ימין.
"מישהו בשם צ׳אן שלח לך הודעה," אמר הוסוק. "וכשזה קרה, אתה הסמקת כל כך שהיית בצבע של השיער הקודם של ג׳ונגקוק."
ג׳ימין נאנח. "יש מישהי שאני מתכתב איתה כבר כמה זמן." הוא אמר.
"מי היא?"
"איך הכרתם?"
"בת כמה היא?"
"איפה היא גרה?"
"היא חמודה?" הממברים הציפו אותו בשאלות.
"קוראים לה לי צ׳אן, שלחתי לה הודעה בטעות ומאז אנחנו מתכתבים, היא בת עשרים ושלוש והיא גרה בסיאול. וכן, היא חמודה." ג׳ימין ענה על כל השאלות בקצרה.
ואז יונגי שאל את השאלה שג׳ימין פחד ממנה: "היא יודעת מי אתה?"