טעות במספר

13

צ'אני:
ג'ימינייייייייייי

את/ה:
צ'אנייייייייייי

צ'אני:
היום אני הולכת להופעה של ביטיאססססס

את/ה:
נכוןןןןןןןןן שכחתי מזה.

צ'אני:
אני הולכת לפגוש היום את הילד שאני הכי אוהבת בעולםםם

את/ה:
והילד שאת הכי אוהבת בעולם הולך לפגוש אותךךךךךךך

צ'אני:
אומיגאד אומיגאד אומיגאדד

צ'אני:
אני לא נושמת הצילו.

את/ה:
תנשמי תנשמי. אם לא תנשמי לא תפגשי אותו.

צ'אני:
שיט.

צ'אני:
יו ג'ימיני.

את/ה:
כן?

צ'אני:
תודה. על הכל.

את/ה:
אין על מה.

צ'אני:
יש, יש הרבה. עזרת לי כל כך הרבה בתקופה האחרונה. זה כל כך לא מובן מאליו.

צ'אני:
אז תודה.

את/ה:
צ'אן...

צ'אני:
כן?

את/ה:
לא משנה. תהני בהופעה היום. אני חייב ללכת.

***

ג'ימין לא שכח. הוא אמר לה שכן, אבל הוא לא. הוא ספר את השניות עד היום הזה, הערב הזה. ועכשיו הוא הגיע והייתה לו בחילה. "אני לא עולה היום להופיע." אמר ג'ימין.
"מה? אבל החברה שלך באה היום." אמר טאהיונג.
"לא נורא, אני לא מרגיש טוב. אני לא יכול לעלות." ג'ימין קיפל את רגליו והצמיד אותן אליו.
"יא ג'ימיני, אתה לא יכול להשתפן עכשיו." הוסוק התיישב על הספה לידו.
"היא תתאכזב ממני ותשנא אותי, תפגשו אותה בלעדי." ג'ימין החביא את ראשו בין רגליו. "שג'ונגקוק ישיר את החלקים שלי. או פלייבק. לא אכפת לי, אני לא יכול לעלות."
יונגי קם ממקומו והרים את ג'ימין על הרגליים, גורם לו להביט בפניו בהפתעה. הוסוק וטאהיונג הביטו בו לא פחות בהלם.
"ג'ימיני," אמר יונגי בתקיפות, מחזיק בכתפיו. "השגת שני כרטיסים בשביל בחורה שאתה לא יודע איך היא נראת. בחורה שמעריצה אותך בלי לדעת שזה אותו אחד שמתכתב איתה כבר כמה חודשים. אותו אחד שאוהב אותה יותר מכל העולם הזה. סיכנת את עצמך בשביל לדבר איתה למרות שאתה יודע שאסור לך, ושוב סיכנת את עצמך כששלחת לה כרטיסים. השקעת את הנשמה שלך באלבום החדש, קרעת את עצמך בשביל הריקודים ובסוף אתה מוותר? לא, ג׳ימין. אתה עולה הערב לבמה כמו ילד גדול ומראה לה מה פארק פאקינג ג'ימין שווה."
ג'ימין הסמיק והנהן. "אני עולה לבמה ומראה לה מה פארק ג'ימין שווה." הוא חזר אחרי דבריו של יונגי וחייך.
"ילד טוב." יונגי בלגן את שיערו בחיבה. ג'ימין מיהר לחבק אותו לפני שהוא יחזור להיות יונגי הקר והלא אוהב מגע.
הוסוק וטאהיונג המשיכו לבהות בהם בהלם.