טעות במספר

14

צ'אן קיפצה במקום בעצבנות. התור כניסה להופעה היא הרבה יותר מדי ארוך ותורם לא נראה באופק.
"זאת הפעם היחידה שאני מתלוננת שיש הרבה ארמי." אמרה ג'ינסאנג. צ'אן הנהנה וצעדה צעד אחד קדימה יחד עם התור. "אני רוצה לצרוח." היא אמרה.
"לכי על זה, אף אחד לא ישפוט אותך." ג'ינסאנג סימנה בידה על קבוצת בנות שהיו נראות על סף בכי. צ'אן ניחשה שזאת ההופעה הראשונה שלהן, הן לא היו אסייתיות.
"לא ישאר לי קול לאחר כך." אמרה צ'אן.
"ניכנס ממש עוד כמה דקות, תצרחי אז."
"אנחנו הולכות לפגוש את הילדים הכי יפים בעולם, את קולטת את זה?"
"לא." 
"את הולכת לבקש מג'ונגקוק וטאי להתנשק, נכון?" צ'אן הביטה בחברתה מזווית העין וחייכה.
"לגמרי," צחקה ג'ינסאנג. "אני הולכת להוכיח לעולם שהם זוג."
דקות ארוכות עברו ותורן סוף סוף הגיע. הן הראו למאבטחים את הכרטיסים שלהן נכנסו פנימה. "תוציאי את הלייטסטיק שלך." אמרה ג'ינסאנג בעודה מוציאה את שלה. צרחות מכל עבר, צפיפות, עשן. מתח באוויר. צ'אן הביטה בבמה בציפייה לראות את הבנים עולים. הדקות עברו באיטיות מורטת עצבים וסבלנותה החלה להעלם. "שיצאו כבר." היא מלמלה. עוד כמה דקות עברו והאולם החשיך לפתע. הצרחות התחזקו. צ'אן הצטרפה אליהם בשמחה. מנגינה מוכרת החלה להתנגן ואור הופיע על הבמה, שבעת הבנים עמדו שם, מביטים בקהל העצום. "ערב טוב, סיאול!" צעק נאמג'ון.
המוזיקה התחזקה ויחד איתה, הצרחות והקריאות.
"קים נאמג'ון!
קים סוקג'ין!
מין יונגי!
ג'אנג הוסוק!
פארק ג'ימין!
קים טאהיונג!
ג'ון ג'ונגקוק!
ביטיאס!!!"
הבנים החלו לשיר ולרקוד. הם שרו בתור התחלה את boy with luv, אחר כך את home ו make it right. צ'אן הייתה מרותקת לג'ימין. שרקד מקדימה, כמו תמיד. הוא נראה בריא יותר מבסרטון הקודם שהם העלו לפני כמה חודשים. גופו היה גמיש יותר, מהיר, קל לתנועה. דבר אחד הפריע לה, בכל פעם שהם עצרו לרגע, ג׳ימין בחן את הקהל ביסודיות כאילו הוא מחפש משהו, מישהו. אחרי עוד כמה שירים, טאהיונג הניח את ידו על כתפו של ג'ימין והם צעדו כמה צעדים אל קדמת הבמה. "יש היום בקהל מישהי מאוד מיוחדת, אז ג'ימיני שלנו רוצה להקדיש לה שיר."
ג'ימין הסמיק ועזב את טאהיונג והתקדם עוד. הוא התיישב על ספת הבמה, מנענע את רגליו באוויר, הבנים האחרים ישבו מאחוריו על כיסאות שהעלו לבמה במהירות. "זה שיר מהאלבום הקודם שלנו, אני יודע. ואני מקווה שתסלחו לי שאני לוקח אתכם אחורה כשכבר עברנו הלאה." מוזיקה עדינה התחילה להתנגן וג'ימין התחיל לשיר. צ'אן זיהתה את השיר מייד, SERENDIPITY היה אחד השירים האהובים עליה. האולם הגדול התמלא בקולו המתוק והעדין של ג'ימין בעודו שר למישהי שנמצאת ממש כאן איתם. מבטו של ג'ימין לא נח לרגע, עיניו ממשיכות לסרוק את הקהל ביסודיות. ואז הוא מצא את עיניה של צ'אן, עיניו התמקדו בה לרגע ואז עברו למעריצה הבאה.
"כי את אוהבת אותי," ג'ימין עצם את עיניו ושר, "ואני אוהב אותך." 
הצרחות חזרו וג'ימין קם משפת הבמה והצטרף לאחרים.
"ג'ימיני," טאהיונג אמר בחיוך, "רוצה לספר לנו מי זאת המישהי המיוחדת?" ג'ימין נעץ בו מבט מוות והניד בראשו לשלילה. "אז אני אספר." ג'ימין קפץ על טאהיונג וסתם את הפה שלו.
"לא, אתה לא." הם נפלו על הבמה וטאהיונג התחיל לצחוק, ג'ימין הצטרף אליו אחרי רגע, פניו עדיין סמוקות.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לספר ג'ימין?" שאל ג'ונגקוק.
"גם אתה?" קרא ג'ימין.
"אנחנו רק רוצים לדעת." התערב הוסוק.
"היא יודעת שהיא מיוחדת?" שאל ג'ין. ג'ימין הניד בראשו לשלילה. "למה לא?" ג'ין המשיך לשאול.
"היא לא יודעת שאני יודע שהיא כאן." ג'ימין אמר בשקט, מה שכמובן לא עזר במיוחד כי הוא דיבר למיקרופון אז כולם שמעו.
"אתה תפגוש אותה היום?"
"כן, אחרי ההופעה היא תבוא אל מאחורי הקלעים ואנחנו ניפגש."
"ואתה תגיד לה שהיא מיוחדת?"
"אולי." ג'ימין הסמיק שוב.
"אז אני יכול להגיד את השם שלה?" טאהיונג שאל שוב.
"לא!" ג'ימין כמעט צעק.
"טוב טוב, סליחה." טאהיונג וג'ונגקוק התחילו לצחוק.
"מצאת אותה בקהל?" שאל נאמג'ון.
"לא," אמר ג'ימין. "אני לא יודע איך היא נראת."
"אז איך תזהה אותה אחר כך?"
"יש לי דרך." ג'ימין לא הרחיב.
"טוב, אז ילדה מיוחדת, אני מקווה שתביני כמה את מיוחדת בשביל ג'ימיני שלנו, הוא מאוד אוהב אותך." ג'ין אמר.
הבנים קמו והמוזיקה חזרה. הם ביצעו את mikroksmos, jamais vu וbionysus. נאמג׳ון גם ביצע את persona שלו.
בסוף ההופעה נאמג׳ון צעד לקדמת הבמה. "לילה טוב, סיאול!" נאמג'ון צעק. הממברים הצטרפו אליו מקדימה והשתחוו לקהל, מנופפים בידיהם ומחייכים.
"בואי נלך למאחורי הקלעים." צעקה ג'ינסאנג לצ'אן כדי שתשמע למרות הצרחות. צ'אן הנהנה והן התקדמו עם כולם אל מחוץ לאולם. בחוץ הן הבחינו בדלת שמולה עמדו מאבטחים. "זאת כנראה הכניסה." אמרה צ'אן והן התקדמו אליה.
"כרטיסים?" שאל אחד המאבטחים.
הן הגישו לו את הכרטיסים. "אתן לי צ'אן וצ'וי ג'ינסאנג?" שאל המאבטח. הן הנהנו והוא פתח בשבילן את הדלת.
צ'אן הייתה צריכה להשתמש בכל כוחה בשביל לא לצרוח בהתרגשות. והיא ראתה שגם ג'ינסאנג נמצאת באותו מצב. בדיוק אז היא קיבלה הודעה.

***

ג'ימין:
איך הייתה ההופעה? את מאחורי הקלעים כבר?

את/ה:
היה מדהים וואו, וכן. אנחנו מחפשות את החדר שלהם עכשיו.

ג'ימין:
מה את רואה?

את/ה:
עכשיו נכנסנו אל מאחורי הקלעים.

ג'ימין:
תתקדמו כמה דקות קדימה עד שתגיעו למסדרון לבן. יחכו לכם שם.

את/ה:
איך אתה יודע?

ג'ימין:
סודות מקצועיים. 

את/ה:
טוב... תודה.

***

"בואי, אני יודעת איפה הם." צ'אן הובילה אותן עד המסדרון הלבן כמו שג'ימין אמר שיהיה. ג'ונגקוק וטאהיונג עמדו שם ודיברו. ג'ינסאנג פלטה צרחה שגרמה להם להסב את מבטם אל הבנות.
"היי!" קרא טאהיונג בחיוך והתקדם אליהן. "לי צ'אן וצ'וי ג'ינסאנג?" הן הנהנו ושוב השתמשו בכל הכוח בשביל לא לצרוח.
"בואו." אמר ג'ונגקוק והוביל אותם לאחד החדרים בהמשך המסדרון.  "הן כאן!" הכריז טאהיונג כאשר הם פתחו את הדלת ונכנסו. לצ'אן נמאס לשתוק ונראה שגם לג'ינסאנג כי הן פלטו צרחה חזקה ביחד. הבנים צחקו. כולם היו שם... חוץ מג'ימין.
"איפה ג'ימין?" שאלה צ'אן.
"מתחבא." אמר יונגי.
"ג'ימיני!" קרא הוסוק. "צא החוצה." ג'ונגקוק הלך אל מאחורי אחת הספות שהיו בחדר והתכופף. כאשר הוא קם, הוא החזיק בידיו כמו כלה את ג'ימין שניסה בכל כוחו להשתחרר מאחיזתו.
"מי מכן היא לי צ'אן?" שאל טאהיונג.
צ'אן הרימה את ידה בהיסוס.
"יופי." הוא תפס בידה ומשך אל מחוץ לחדר, ג'ונגקוק עם ג'ימין מאחוריהם.
"אתם עכשיו יושבים כאן ומדברים." ציווה טאהיונג. ג'ונגקוק הניח את ג'ימין על הרצפה ואז השניים נכנסו לחדר ונעלו את הדלת מאחוריהם.