צ'אני:
תסתכל עליי.
***
ג'ימין הרים את מבטו מהטלפון אל צ'אן בהפתעה.
"זה אתה, נכון?" היא שאלה.
ג'ימין הסמיק והנהן. "אני מצטער, התכוונתי לספר לך."
"זה בסדר, אני מבינה שלא יכולת להגיד. ואני שמחה שלא אמרת עד עכשיו."
ג'ימין הביט בה במבט שואל.
"אם היית אומר או שהייתי מובכת מדי אז לא הייתי מדברת איתך, או שהייתי מתלהבת מאוד ומדברת איתך כי אתה פארק ג'ימין. לא כי אתה פשוט בנאדם מתוק שנחמד לדבר איתו. לא הייתי מספרת לך עליי. וכשהייתי אומרת כמה אני אוהבת אותך לא היית מאמין."
ג'ימין הסמיק שוב. "את לא כועסת עליי?"
"איך אני יכולה לכעוס על הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם?" היא חייכה.
"צ'אני,"
"המ?"
"אני מחבב אותך."
צ'אן חייכה. עכשיו היה תורה להסמיק.
"את חמודה כשאת מסמיקה." ג'ימין אמר בחיוך.
"תראו מי מדבר." היא צחקה. ג׳ימין הצטרף לצחוקה.
"את חמודה באופן כללי." הוא אמר. "ואת נראה בדיוק כמו שדמיינתי."
"האמת, גם אתה," אמרה. "כל פעם שניסיתי לדמיין את ג׳ימין שדיברתי איתו, ראיתי רק את הפנים שלך."
"עכשיו את מבינה למה?" הוא חייך.
"אני שמחה שזה אתה."
"אני שמח שזאת את."
"אני מרגישה כאילו זה חלום. כאילו אני אתעורר ואשלח לג׳ימין הודעה שחלמתי שהוא פארק ג׳ימין מביטיאס והוא יצחק ויגיד שזה מתאים לי." צ׳אן הסתכלה על ג׳ימין בחיוך קטן.
"אני יכול להוכיח לך שזה לא חלום." אמר בשקט.
"אם תעז לצבוט אותי, אני אהרוג אותך." הזהירה.
"זה לא משהו כזה." ג׳ימין חייך חיוך בישן.
צ׳אן הבינה על מה הוא מדבר והנהנה לאט. ג׳ימין הניח את ידיו בעדינות על פניה וקירב את פניו באיטיות. צ׳אן עצמה את עיניה וטעמה את שפתיו של ג׳ימין. הן היו עדינות ומנוסות ונעו באיטיות על שפתיה, גורמות למיליון פרפרים לרחף בבטנה. זה לא היה חלום, היא הרגישה את הנשיקה טוב מדי בשביל שזה יהיה חלום. וזה הרגיש טוב. טוב כל כך.
ג׳ימין התרחק מצ׳אן באיטיות, ממשיך להביט אל תוך עיניה. שניהם היו סמוקים לחלוטין.
אחרי כמה דקות טאהיונג פתח את הדלת והציץ החוצה, נתקל בזוג שישב על הרצפה, ראשה של צ׳אן הונח את כתפו של ג׳ימין.
"אז אני מניח שדיברתם." אמר טאהיונג.
ג׳ימין הרים אליו את מבטו. "אתה עושה הרבה רעש, טאי." הוא אמר.
"אתם זוג?" טאהיונג התעלם מההערה של ג׳ימין. ג׳ימין הנהן.
"יאיי!" טאהיונג נכנס חזרה לחדר וקרא, "הם זוג!" ג׳ימין שמע את קולות השמחה שבקעו מהחדר. אפילו הקול של יונגי היה שם. ג׳ימין וצ׳אן קמו מהרצפה ונכנסו לחדר.
"טאהיונגי," אמר ג׳ימין, "אולי אתה רוצה לספר לנו עם מי אתה יוצא?"
טאהיונג התיישב על הספה ליד ג׳ונגקוק והושיב אותו עליו. "עם הבייבי שלי." הוא אמר ונישק את ג׳ונגקוק על הלחי.
צ׳אן וג׳ינסאנג צרחו יחד. "טאהקוק!"
ג׳ונגקוק צחק והסמיק.
ג׳ימין חפן את ידה של צ׳אן ונשק לה בעדינות.
***
ג׳ימיני אופפה:
הגעת הביתה בשלום?
את/ה:
ג׳ימיני, אתה הסעת אותי הביתה.
ג׳ימיני אופפה:
ועדיין, אולי קרה לך משהו בין המכונית לבית ולא שמתי לב?
את/ה:
לא ג׳ימני, אני בסדר גמור.
ג׳ימיני אופפה:
יופי, שמח לשמוע.
את/ה:
מתי ניפגש שוב?
ג׳ימיני אופפה:
כשאני אחזור לסיאול. בערך עוד חודש.
את/ה:
זה המון זמן.
ג׳ימיני אופפה:
אני יודע, אבל אני חייב לנסוע.
את/ה:
אני יודעת. אני לא רוצה שתפסיד הופעות רק בגללי.
ג׳ימיני אופפה:
אל תדאגי, אני אחזור לפני שתשימי לב אפילו שהלכתי.
את/ה:
טוב, עכשיו לך לישון. יש לך יום ארוך מחר.
ג׳ימיני אופפה:
כן אמא.
את/ה:
אמא תקרא לג׳ין.
ג׳ימיני אופפה:
מעדיפה שאני אקרא לך בייב?
את/ה:
לישון, ג׳ימין!
ג׳ימיני אופפה:
טוב טוב, סליחה. נדבר מחר, תישני טוב.
YOU ARE READING
טעות במספר
Fanfictionמה קורה כאשר פארק ג'ימין שולח בטעות הודעה לאחת הארמי? לי צ׳אן היא ארמי בת 23 מסיאול. היא אוהבת את ג׳ימין יותר מכל דבר אחר ולא מעלה בדעתה שהאדם איתו היא מתכתבת הוא אותו פארק ג׳ימין שהיא מעריצה.
