best mistakes

פרק 6

זה מטורף..

אין סיכוי שאני חוזה עתידות אין סיכוי שאני רואה את העתיד.

"אני צריכה לחסן אותך בפני נגיף. הוא נקרא נגיף הפפילומה. נגיף הפפילומה הוא נגיף סרטן צוואר הרחם. אני רואה שלפי כל מה שכתוב לי פה..." היא הסתכלה רגע בדפים ואז חזר מבטה אליי "לא עשו לך את החיסון הזה בכיתה ח'. הוא מאוד חשוב למרות שהוא חדש. תוכלי לקרוא לאמך?"

"ברור.." הססתי. לקחתי את הטלפון פתחתי אותו. ראיתי הודעה מזאק: "דברי איתי. את תיצטערי על היום בו נולדת. את תיצטערי על הדבר שעשית לי. למה את מסננת אותי? אה. אני מבין. אני יודע איפה את גרה" לא עניתי, והתקשרתי לאמא.:

אמא "מה קרה? קרה משהו נורא? מה את צריכה?"

"אמא תירגעי תירגעי שום דבר לא קרה... מה את מודאגת? האחות אמרה שהיא רוצה שתבואי לשנייה לפה"

"בסדר אני באה"

"ביי"

"ביי" ניתקתי אחר כך. אמא הופיעה בפתיחת החדר תוך חצי שנייה.

"אממ..." אנבת' אמרה והסתכלה בין הדפים.

"למה קראתן לי?" אמא שאלה אותנו והסתכלה אליי ואז על אנבת'.

"רציתי לקבל אישור לעשות לה חיסון נגד פפילומה" אנבת' אמרה וחייכה.

"אני חושבת שלא כדאי" אמרה אמא בהחלטיות. אולי כדאי, חשבתי לעצמי.

הרי זה סרטן, "אמא אני חושבת שאולי כדאי לעשות את זה. חוץ מיזה זה רק יגן אליי מהנגיף הזה." השבתי לשיחה ביניהם

"לא ג׳ייד זה חיסון חדש. אני לא רוצה שתיהיה 'עכבר מעבדה' את לא מבינה? תקשיבי לי." היא נעצה בי מבט 'לא מרוצה'.

"אבל אמא..." אמרתי והשתעלתי "אני גם ככה גוססת..." היא תקעה בי עיניים עצבניות ואמרה "ג׳ייד ווסט! את לא גוססת! ואת לא הולכת לעשות את החיסון שיוצר לפני שנתיים!" אמא צעקה

""שבע שנים ליתר דיוק" אנבת׳ פלטה וישר כשאמא תקעה בה מבט רציני של את-לא-עוזרת אנבת׳ סגרה את פיה. ואמא יצאה וטרקה אחריה את הדלת.

״טוב עם אני אחלה זה יהיה בגללך״ צעקתי אליה, אבל היא לא חזרה.

״טוב... אז אני לא אוכל לחסן אותך״ אנבת׳ אמרה וחייכה אליי.

״בטוח שחייבים אישור״ שאלתי מבואסת.

״ כן אני מצטערת אבל כן.״ אנבת׳ שילבה את כפות ידיה.

״טוב. אני יכולה להתקשר לאחותי שתבוא לכאו?״ שאלתי

״ברור, רק אני מציעה שתנוחי״ אנבת׳ אמרה.

התקשרתי לפרי:

"פרי?" שאלתי

"לא זאת סילבר" למה? למה שוב אני צריכה לעבור את זה?

"איפה היא?"

"היא בשירותים" ענתה.

"טוב בסדר ביי" עניתי. כמעט סגרתי וסילבר עצרה אותי.

"רגע ג׳ייד! תקשיבי אני ממש..." אבל אז ניתקתי כי לא רציתי לשמוע את ההצטערות שלה שוב. זה ממש מעצבן כבר. אני לא עומדת לסלוח לה. לפחות לא בזמן הקרוב... או ש... לא! זה היה ממש מגעיל!

אבל בעצם, אני מהססת, עברו 3 שנים מאז.

אוקיי בוא נתאפס. נתקשר שוב לפרי ואולי היא תענה. ולא סילבר.

"הלו? פרי?" הפעם שמעתי את הקול שלה.

"כן? את רוצה שאני יבוא?"

"את קוראת מחשבות?" צחקתי

"כן.. טוב חמש שניות אני באה" היא היססה לרגע.

ניתקתי. עברו כמה שניות עד ששמעתי את פרי נכנסת אל תוך החדר, אנבת׳ באותו הזמן יצאה החוצה,משאירה אותי עם פרי לבד בחדר.

"תודה" קראתי לאנבת׳

"או, פרי" המשכתי והיא התיישבה לידי.

"כן?"

"כן תקשיבי יש לי משהו מטורף לספר לך"אמרתי וסיפרתי את הכל. איך היו לי את הוויז׳נים האלה איך פתאום הכל עבר כמה דקות קדימה ואז חזר, איך אנבת׳ נדקרה וראיתי את זה לפני.

"הרבה לעכל" היא אמרה בקול נמוך ורציני.

"אני נשבעת לך" רציתי להגיד עוד משהו. אבל אז סילבר נכנסה. ומיד אחריה אנבת׳. סילבר התעלפה, נפלה,מוטלת על הרצפה. חסרת הכרה. קמתי מהמיטה התיישבתי לידה, מנסה להעיר אותה. בוכה ומתייפחת.