פרק 3

139 5 3
                                    

•נקודת מבט של ג׳ייד•

'אבא' התיישב על הספה וחייך אל אמא. היא רק דחפה אותו שיקום בחזרה.

"מה? מה קרה?" הוא חייך חיוך מצחיק ניסיתי שלא לצחוק.

"מה קרה?!" אמא צעקה אליו. "מי אתה חושב שאתה הא? מי? סתם תנצל אותי ככה? מה יש לך? אני חשבתי שאתה אוהב אותי! אני חשבתי שאנחנו נחייה יחד לנצח! אני חשבתי שהאהבה שלנו היא נצחית! וזה מה שאתה עושה לי! פשוט ככה?!" היא בכתה כמו מטורפת, בחיים לא ראיתי אותה ככה.

"סלינה. תירגעי..." אמא קטעה אותו "להירגע? באמת זה מה שאתה אומר לי? אני לא רוצה להירגע!" היא סיימה עם הבכי. חשבתי שלעמוד שם ככה סתם, וליבהות בהם לא כל כך מנומס. אז הלכתי לפני שאמא המשיכה. רצתי במדרגות לחדר שלי. שמעתי אותה צועקת מאחוריי. שמעתי אותה מסובבת את המחשב אבל לא הסתכלתי מה קורה. שמעתי את 'אבא' אומר "באמת סלינה. סלינושית שלי מיליה שלי , ממממ.. זה לא מה שאת חושבת! באמת!"הרבה דברים, שפשוט לא רציתי לשמוע. ניכנסתי לחדר, טרקתי את הדלת מאחוריי. נשכבתי על המיטה עם הראש בתוך הכרית. לא רציתי לישמוע עוד כלום. התחלתי לבכות, מלא מלא דמעות זלגו, חמימות.

שמעתי מישהו נכנס לחדר, מתיישב על המיטה ונוגע לי בכתף. היד סובבה אותי ראיתי את בק ומאחוריו ראיתי את עצמי במראה. עיניים נפוחות ואדומות.

בק הסתכל אליי "על תידאגי" "היא תיפרד ממנו, ואז לא יהיה לנו אבא מגעיל ומרושע" הוא חשב לרגע ואז הוסיף "וואו זה נשמע יותר טוב בראש שלי" צחקתי הוא תמיד עושה אותי שמחה יותר. כבר אמרתי שהוא אח מושלם? הוא "אתה בטוח שיהיה בסדר?"

"כן"

"תגידי"

"ממ?"

"את רגישה לדיגדוגים?" הוא התחיל לדגדג אותי בכל הגוף ולא הצלחתי כבר לינשום!

"כ..ןןןןן" אמרתי מתוך צחוק

"ידעתי את זה" הוא דגדג אותי כל כך חזק שעוד רגע נפלתי מהמיטה. אבל הוא תפס לי במותניים והחזיר אותי חזרה למיטה, ואז הראשים שלנו היו כל כך צמודים, שהרגשתי את ההתנשפויות שלו קרוב כל כך...

והריח שלו הריח שלו הרג אותי.

•נקודת מבט של בק•

היא הייתה כל כך קרובה אליי. כל כך.

לא יודע למה הייתה לי משיכה אליה. התקרבתי עוד

ועוד...

השפתיים שלה היו חמות, ונעימות.

הנשיקה היתה ארוכה ומתמשכת, ואז הלשון שלי הרגישה את שלה, היא כל כך טובה בזה אני חייב להגיד. היא הפכה לפראית. נישקתי אותה מהר והיא נישקה אותי חזרה. התהפכתי והיא היתה עכשיו אליי. היא דחפה אותי... רגע מה?

"לא לא לא לפני שאני נכנסת להריון" היא התנשמה רגע "אתה אח שלי אנחנו לא אמורים לעשות את זה" היא אמרה והנהנתי הסמקתי זה היה מביך...

יצאתי בצעדים כבדים מהחדר שלה. מה הבעיה? אז מה עם אנחנו אחים? אני חושב שיש מסורת אחת שמחוייבים להתחתן עם בן משפחה. אז.. מה הבעיה?

•נקודת מבט של ג׳ייד•

הוא יצא... למה יש לי רגשות כלפיו? מה אני לא יודעת שהוא אחשלי? התאפקתי שלא לדפוק את הראש בקיר כי החדר שלו ליד שלי והוא ישמע וישר ירוץ אליי וישאל אותי מה קרה ויתחיל לדאוג ואז זה סתם יהיה מביך. החלטתי ללכת לאנני. אז התקשרתי אליה:

"אנני? אני יכולה לבוא אלייך?"

best mistakesWhere stories live. Discover now