best mistakes

פרק 7

ואז הכל חזר לעצמו. (עם הלחצתי אתכם)
"פרי, היה לי עוד אחד"
"מה? מתי? "
"ממש עכשיו"
"מה קרה?" ואז סילבר ניכנסה והכל קרה כאילו בבום. סילבר התעלפה וכל זה ונפלתי לידה, והאמת הרגשתי עצבות.
"זה" אמרתי מתייפחת ירדו לי טונה דמעות וזה היה כבר אחת בלילה.
"ג׳ייד, בואי החוצה רגע" אמרה אנבת׳
"תקשיבי אנחנו לא יודעים מה יש לך. אנחנו חושבים שקורא לך משהו מוזר. היית פעם ברחוב הוליווד 90210? "
"כן... בעצם זה הרחוב של סילבר.. פעם היינו חברות"
"ומתי התחילו כל ה׳מגדת עתידות׳ וכל זה?" הייתי בשוק שהיא אמרה את זה. איך היא יודעת?
"מה?" עשיתי את עצמי טיפשה, כאילו אני לא יודעת על מה היא מדברת.
"את יודעת על מה אני מדברת. את חוזה את העתיד, לפי דעתי זה בא כשאת לא מוכנה וכשסילבר נמצאת בסביבה או שזה על סילבר." הסתכלתי אליה במבט של מה את רוצה ממני?
"תקשיבי. רחוב הוליווד 90210 הוא רחוב מוזר. חוקרים חוקרים את הרחוב הזה שנים, ולא מוצאים את הסיבה שכאשר אנשים הולכים אליו הם חוזרים עם כוח כלשהוא" טוב.. אז עכשיו אני רואה את העתיד? טוב ניתעלם מי זה עכשיו.
"מתי אני משוחררת?" שאלתי
"עוד היום ג׳ייד." אנבת׳ אמרה לי בניגוד ראש. וחזרה חזרה למסדרון בית החולים.
"סילבר... תקשיבי. אני מצטערת על זה שהתעצבנתי אלייך."
"לא זה בסדר, אני מבינה אותך. לא הייתי צריכה לפרסם אותך בבלוג"
"אז, מה? אני סולחת"
"יש!!" היא צעקה וקפצה אליי
הלכתי בהמשך המיסדרון, וחשבתי שסוף סוף אני אוכל להמשיך חברות של שנים. איך לא ראיתי את זה קודם?
"מיס ג׳ייד ט׳ירלוול"
"כן?" פניתי אל המזכירה
"את צריכה לחתום לי כאן" היא הצביעה על מקום על הדף, חתמתי במהירות, והמשכתי בדרכי החוצה.
השמש היתה חמימה, נימאס לי מתאורת בית החולים הזאת.
שמעתי מישהו רץ לכיווני. קודי.
"תקשיבי ג׳ייד" הוא אמר. לא הסתכלתי לעיניו. "אני באמת מצטער על איך שהתנהגתי קודם. אני לא יודע מה עבר אליי" "באמת..." הוא הרים את סנטרי כלפי מעלה, וכל ראשי הלך איתו. הוא הסתכל אל תוך עיניי. עיניו היו ירוקות יפות, גבותיו היו מסודרות מושלם, ושערו החום נח על צד פניו ביופי מושלם.
"תקשיב. אני מקבלת את ההתנצלות. אבל יקח לי זמן לחשוב על מה שאמרת"
"מה קורה כאן? זה שוב אתה?!" בק הגיע מאחוריי
"טוב. אני ילך" קודי אמר וחזר למרצדס השחורה שלו. הסתובבתי אל בק.
"מה הוא עשה כבר?"
"בק תירגע הוא בא להתנצל.." אמרתי בלחש
"תקשיבי, הוא לא מישהו שכדי שיקרה ביניכם משהוא"

(מכאן ועד סוף הפרק בערך כתבתי במחשב אז הרווחים יהיו גדולים יותר)

"בק... תקשיב. אני מעריכה את כל הקטע שאתה מגן אלי מלא, וממש אין לי בעיה כלפי זה או כלפיך, אבל פשוט יש עיניינים שכדי שאני אטפל בהם ולא אתה. טוב?" הסתכלתי לו בעיניים, הוא היה המום, הסתובבתי והלכתי ברכות.

ניכנסתי לתוך בית החולים ליבדוק מה שלומה של סילבר. לא ממש להפתעתי היא ישבה על המיטה בלי לנוע. היא כנראה ישנה. בדקתי שיש לה דופק והיה לה, ואז התיישבתי לידה והסתכלתי. היא כזאת יפה כשהיא ישנה. שערה הקצר נח מאחוריי אוזניה, עיניה היו עצומות.
**********************

"ג'ייד?" הסתובבתי ראיתי את קודי.

"וואו" זה הדבר היחידי שיצא לו מהפה.

"תקשיב" גיחכתי "אני לא כועסת. אני יכולה לתת לך הזדמנות אבל כמו שאמרתי זה יקח לי קצת זמן לחשוב על זה"
"בכל זאת, בדרך שבה הצגתה את עצמך, לא הייתה נעימה אתמול"
"אמרתי כבר שאני מצטער"
"בסדר, אבל בגלל זה אני צריכה לחשוב על זה" אמרתי הסתובבתי. התחלתי ללכת ואז סובבתי את חלקי העליון של גופי "אני מקווה שאתה מבין... תחשוב על הסיטואציה במקומי" אמרתי וחזרתי אל תוך בית החולים.