"היא מתעוררת" עמדה מולי אישה יפה בלונדינית בחלוק לבן.
"איפה אני?" שאלי שוב מנסה להיות רגועה.
"את בבית החולים מתוקה, אני אנבת' ווילסון הרופאה שלך." היא אמרה וחייכה חיוך טהור עם שיניים לבנות.
"למה אני פה?" שאלתי "איפה אמא ואנני ונעמי? איפה פרי? איפה כולם?" שאלתי אותה. ניראה שקצת בלבלתי אותה.
"חמודה עוד מעט כולם יכנסו צריך לתת לך לנוח טיפה, אבל עכשיו אני צריכה לקחת ממך דם. ככל הנראה יש לך גידול בראש. יש סיכוי רב שנצטרך לנתח אותך. אבל אנחנו עוד לא בטוחים. את נירדמת וכשחברותייך התעוררו ראו אותך ניסו להעיר אותך, אבל כלום לא קרה. הן התקשרו אלינו ובנו לקחת אותך מיד. מצאנו אותך בלי דופק חסרת נשימה. ואז בדקנו אותך והדבר היחידי שנשאר לנו לעשות זה לקח ממך קצת דם, ואז ניהיה בטוחים במאות האחוזים" היא אמרה. ניתוח? למה? היא חשבה קצת גם אני. "כנראה משהו במוח שלך השתבשבש אולי זה בגלל גידול אולי יש לך מחלה מאוד נדירה הנקראת, ג׳י בי אם, והיא זאת שגורמת לחלומות שלך להיות כאלה. אבל אנחנו קודם חייבים לשלול אפשרויות. בנתיים תנוחי, אקח ממך דם אחר כך." ואז היא יצאה מהחדר. איכ שונאת בדיקות דם. לא רק שזה כואב זה גם מגעיל. כל הדם הזה.
פרי אנני נעמי אמא בק ליאן וג׳סי נכנסו לחדר. רק אז שמתי לב שאני בחלוק ואני מחוברת להמון דברים.
"ג׳ייד!" פרי ואמא צעקו באותו הזמן. הן קפצו ובאו לחבק אותי. פרי בכתה וגם אמא. וגם כל השאר.
סילבר נכנסה, מה היא עושה פה?
הדבר האחרון שרציתי זה לראות אותה.
"אממ.. היי איך את מרגישה?" היא שאלה. לענות? יש לי הרגשה שאולי כדאי לחבר את החברות הזאת ובכל זאת היינו חברו
שנים.
"בסדר תודה" פרי הסתכלה אליי במבט של ממתי? ואז החזרתי לה שכלום לא קורה רק עניתי כי זה לא יפה. "אמא את יכולה להעביר לי את הכוס?" שאלתי מצביעה על כוס המים היד שלי נפלה למטה ופרי הרימה אותה חזרה. למה אני כל כך חלשה?
"את חלשה כדי שתנוחי" סילבר אמרה
"בואו נצא" אנני אמרה
"כן פרי אולי כדי שתישארו איתה" ג׳סי אמרה בקול קצת צרוד.
"כן אלינור.." ליאן פלטה ואז כולם יצאו. אלינור זאת אמא שלי. אמא ופרי נשארו בחדר.
"פרי.." אמרתי מתחילה להגיד משהו
"כן?" היא ענתה
"עם אתן רוצות אני יכולה להשאר לבד..." פתאום ראיתי את זה. ראיתי את פרי ואמא מתעלפות. ואז חזרתי לעצמי.. "אמא פרי קחו תשתו מים בבקשה" מוזר... מה זה היה? אבל כדי שהם ישתו מים. עוד פעם ראיתי את עצמי, שוכבת במיטה מעולפת, מלא רופאים מסביבי עם המטפחות הירוקות האלה ששמים על הפה בחדרי ניתוח. ואז חזרתי. אני אכנס לניתוח?
"בואי אנחנו צריכים לקחת ממך דם" אותה האחות הבלונדינית הגבוהה עם עיניים ירוקות מושלמות בחלוק הלבן הסתכלה אליי. נלחצתי קצת.
"אמממ... בסדר" האחות הוציאה מזרק ומחט מתוך המגרה. היא לקחה את היד שלי סידרה כמה דברים ואמרה "מוכנה? תספרי עד שלוש"
"בסדר..." אמרתי ואז הוספתי "1... 2... 3..." ואז הרגשתי איך המחט חודרת לעורי החשוף. זה היה כואב לא הרגשתי וואו. זה לא היה הכי נעים בעולם...
"זהו גמרנו" האחות אמרה. שוב היה לי את זה, מין משהו כמו איוורות כזה במוח...
ראיתי את האחות נדקרת מהמחט על השולחן ואז חזרתי לעצמי.
"תיזהרי מה..." אבל זה היה מאוחר מדי היא נדקרה.
אני חוזה עתידות?
YOU ARE READING
best mistakes
Teen Fictionמסופר על ג׳ייד ילדה רגילה בכיתה ט׳ בת 15. ג׳ייד : עיניים כחולות סגולות נוצצות, גבוהה, רזה, בלונדינית ורוסיה. כולם אומרים שהיא מדהימה, אבל היא חושבת שזה שקר. לג׳ייד יש אחות תאומה: פרי. היא תמיד מספרת לה הכול. ג׳ייד לא מאוד מקובלת כל כך כמו החברות...
