best mistakes

פרק 2

נכנסתי למרצדס השחורה של בק.

הנסיעה היתה שקטה מאוד.

"לא הייתה חייב להגיע למה עשית את זה בק?"

"מה למה עשיתי את זה עכשיו הוא יודע שאסור להתעסק איתך"

"יותר נכון להתעסק איתך" אמרתי מצחקקת.לפעמים הוא כזה אידיוט. חייכתי לעצמי.

"אני רואה שאת מחייכת" "אני אוהב את החיוך הזה שלך." הוא כזה נוש. הוא בלונדיני גבוה, עיניים ירוקות כהות. מוש. הוא כזה אח טוב, תמיד כשהוא מחייך יש לו איזה גומה מדהימה כזאת שיוצאת בצד ימין, מושלמת.

הסתכלתי על החלון, ונירדמתי.

••••

"הגענו" בק העיר אותי. שוב היתה לו את הגומה הימנית המושלמת ההיא.

ניכנסתי הביתה, ואמא ישבה על הספה ובכתה.

"אמא!? מה קרה!?" זרקתי את התיק שלי ליד הדלת והתיישבתי על הספה, בק גם התיישב,ואפילו לא סגר את הדלת.

"אנ..אני לא בטוחה שאת כל כך תביני."

"אמא היא כבר בת 15 את יכולה לספר לה, וחוץ מי זה את יושבת בוכה פה, למה שלא נישאל ותעני?"

ראיתי חיוך עולה לה על הפנים."תודה בק.."

"טוב אז ככה" היא אמרה ונעצרה "אנאני לא יכולה פשוט תיקראו" היא נתנה לנו את הלפטופ שלה, ובכתה יותר חזק. קראתי את המייל. התחלתי גם לבכות.... ראיתי שגם לבק זולגת דמעה על הלחי.:

היוש מותק!

תפגוש אותי היום אחר הצהריים בבית שלי?

לאב יו אהבת חיי נשמה

אריאנה אהבת חייך❤️💚💜💙💛💋💞💖💓💗💕💘

ואז קראתי את הנושא: פתק אהבה בשביל האהוב לדבר חשוב שאנחנו הולכים לעשות היום בבית שלי בשעה 15:00💋

פרצתי בבכי.

אמא חיבקה אותי, לא יכולתי לדבר. בק חיבק אותי. שוב. כשבק מחבק אותי אני מרגישה טוב. אני מרגישה צמרמורת.

הרגשתי את הדמעות זולגות לי על הלחיים בפראיות, המון דמעות חלקות על הלחיים שלי. הם ירדו ללא הפסקה. ואז קראתי את התשובה מאבא שלי, :

היי מותק שליייי...!

כלכך מתגעגע💋

ניפגש היום בשלוש אצלך!

מת אלייך נשמה! מחכה ליראות אותך!

בכיתי כל כך הרבה, עד שנירדמתי על אמא שלי.

•••••

התעוררנו כולנו שוב על הספה. אני ואמא בק המשיך לישון, העיניים שלו היו נפוחות ודומות.

"הוא לא חזר כל הלילה" היא בכתה.

"אמא אין מה לבכות אליו, הוא בן אדם מגעיל שלא מבין מהחיים שלו עם הוא בוגד בך!" אמרתי מנסה לעודד אותה. "בטח הוא סתם שוכב עם איזה זונה מגעילה, אז שילך לעזאזל עם זה! את שווה, חכמה ומקסימה. אין מישהו שלא ירצה אותך. והוא הוא סתם מבזבז את הזמן שלו."

"תודה מתוקה" היא חיבקה אותי. ואז בק יתעורר.

•נקודת מבט של בק•

אמא עדיין בכתה, אני לא מאשים אותה. ג׳ייד שכבה רגליים אליי וראש על אמא. היא מקסימה.

שמעתי אותה אומרת הרבה מילים. לא הבנתי את כולם.

"ווטסון. סלינה ווטסון." אמרתי ניסיתי להצחיק את אמא, ככה קוראים לה סלינה. הצלחתי היא העלתה חיוך על הפנים. ניסיתי עוד לנחם אותה. "אף אחד לא יסרב לווטסון." "הבנת ווטסון?" אמרתי באמת העלתי חיוך על הפנים שלה "אתה אוהב להגיד ווטסון לא?" ג׳ייד שאלה אותי.

"האמת שכן!" אמרתי וכולנו צחקנו.

ואז נפתחה הדלת. תנחשו מי ניכנס? אבא, או מי שהוא חושב שהוא.

"היי מה קורה?, רואים סרט?, מה כולם מול הטלוויזיה?" אף אחד לא צחק רק הוא ניסה לצחוק אבל אז הבין שמשהו לא בסדר.

"מיליה? בק ג׳י?" ככה הוא קורה לכל אחד מאיתנו תנחשו למי כל אחד. רק עם לא תבינו מיליה ברוסית זה כאילו יפתי..

אז תנחשו מי זה כל אחד.

פיתאום אמא אמרה:

"יש לי משהו לספר לך"😏