The One

פרק 13

אספתי שלושים שש חיילים שיבואי איתי לצינוק שהקטנה שלי שם..

לקחתי כול כך הרבה בשביל שלפחות עשריים שההיו איתה כשנמצא אותה ואנחנו נמצא אותה!

"בספירה שלי אנחנו פורצים לבפנים,כמו שאנחנו התחלכנו לחוליות של עשרה כולם ואז שישה נשארים לשמור בחוץ ואנחנו הולכים להתפצל,כול מי שעומד בדרך אתם הורגים אותו ואם יש איזה שינוי אתם ישר אומרים לי" "כן המפקד" "יופי אז בספירה שלי,1...2...3...תקוף!" צעקתי

אחרי חצי שעה שאנחנו מחפשים והופך להיות משוגע בזה שאני לא מוצא אותה..

אני שומע צעקות של "לא!לא!אני מתחננת תעזבו אותי . אני כולם בשבילו הוא לא יבוא לכאן!" שיט זאת אווה! היא לא חשובה לי?היא הדבר הכי חשוב לי בעולם הזה אם לא היחיד"

אני מסמן לחיילים שאיתי להיכנס ולהתקיף

אנחנו נכנסים ורואים איזה שמונה אנשים שמנסים להפשיט את הקטנה לשלי! "תעופו ממנה עכשיו או שאנחנו יורים!": צעקתי "אתה לא תעז!כולם יתהפכו אלייך" "תאמין לי שאתה אפילו לא מסוגל להבין מה נאי יכול לעשות בשבילה.." אמרתי וראיתי אותו ישר חושש.

הוא תפס את אווה בצוואר ואיים אלי שהוא יחתוך אני צחקתי כי הוא לא ראה את החייל שלי מהמאחורה והוא ישר ירה בו והמשכתי לירות בכולם בזמן שאני לוקח את אווה ביידים שלי ועוטף אותה גקט שהבאתי איתי ולחשתי לה שאני כאן והכול טוב "מה אתה עושה פה?" היא שאלה רועדת בזמן שהרמתי אותה על היידים שלי לכיוון המכונית "מה זאת אומרת?" "אתה לא שונא אותי?" היא שאלהו נאנחתי בכעס "את הדבר הכי חשוב לי בעולם אווה" "אני לא מבינה?" היא אמרה לי "אני אסביר לך את הכול כשנהיה בבית אחרי שתתקלחי. את עברת הרבה ואת צריכה את זה" היא הנהנה לחיוב והושבתי אותה על הכיסא במושך האחורי ונשקתי לראשה "אל תדאגי הכול בסדר עכשיו אני איתך ואני לא אתן לך ללכת " אמרתי והיא שלחה לי חיוך מאולץ.

הגענו לבית והרמתי אותה ללמעלה עד לחדר שלנו ולארון הבגדים כדי שתוכל לקחת פיגמה "אתה יכול להוריד אותי אני כבדה..ואני יכולה ללכ לבד" היא אמרה "את כבדה?תגידי הם הביאו לך אוכל לשם?" היא השפילה את הראש ולקחה פיגמה והלכה לכיוון השירותים "אווה אני הולך להכין לך אוכל ואת תוכלי אותו!" היא הנהנה לחיוב ואני הלכתי להכין לה פנקיקים ומלא תוספות ושמתי לה על המיטה שחנו עם בקבוק מים ושמיכה

היא יצאה מהמקלחת ששיערה רטוב ושמתי לב שהגוף שלה קטן ברמה משמעותית "למה את ככה קטנה עכשיו?" "מה זאת אומרת?" היא שאלה כשנכנסה מתחת לפוך הסתכלה עליי. היא כזאת יפה ולא שמתי לב לזה רק עכשיו אבל עכשיו אני מסכים לעצמי להתפעל ממנה "את רזית מאוד.." "כן הם די הביאו לי רק מים.. אבל גם לא ההיתי רעבה אז הכול טוב" "את.." "די!" היא עצרה אותי ושמה את האצבע שלה על הפה שלי. ונישקתי אותן את האצבעות הקטנות והריחניות ריח לוונדר נהדר. היא ישר לקחה את היד שלה והלכה לעבר המזלג שלה בשביל לחתוך את אחד מהפנקיקים שלה אחרי חמש דקות שהיא לא מוכנה לפצות את פייה אני מעיז לשאול "אז את לא הולכת לדבר איתי או להתייחס אלי?" "תבין אותי..אני לא ממש אוהבת להקשיב ולהסתכל לאנשים שהכו,בגדו,וקיללו אותי..זה לא הכי נעים" היא אמרה והרכינה את ראשה "אני יודע.. ואני כול כך מצטער ושונא את עצמי על זה אוטוה..בבקשה תמצאי איזהשהיא דרך לסלוח לי..,אני מתחנן" "ממתי אתה מתחנן?" היא שאלה מופתעת "מאז שגיליתי שאני מאוהב בך ברמה שאני לא יכול להסביר..." "מה?" "כן..,אז אווה אני מתחנן קחי לך שבוע לחשוב על מה שאת רוצה לעשות ותחזירי לי תשובה בידיוק בחמישי הבא." "בסדר,אבל אל תלחץ אליי" "מבטיח,אבל מחר אני אלך איתך לרופא בשביל שיבדוק אותך" הניא הנהנה לחיוב ושמה את המגש עם האוכל בצד, שתתה שלוק מן המים ונכנסה למיטה והתכרבלה בה . ואני ישר מיהרתי לחבק אותה ולשים את ראשי בשקע צווארה היא באה לאמר משהו ולהוזיז אותי אבל ישר קטעתי אותה בכך שאמרתי:"לפחות תתני לי לחבק אותך בלילה אם את לא מסכימה לדבר איתי" "בסדר.." היא אמרה ועצמה את עיניה חזק ... כנראה בשביל לא לחלום על כול מה שקרה חה בשבוע האחרון...

המשכנו את המרותון...

2\4