"דניאל מה יש לך?" אמרתי מפוחדת כאשר הוא החזיק את ידי ובהה בעיינים שלי למשך די הרבה זמן הוא היה עצבני כול חדר העבודה שלו היה מבולגן ושבור, שמעתי אותו משחרר צעקה אז ישר עליתי אילו "מי זה לעזאזל!" "דניאל זאת אני" הוא היה נראה טיפה אבל טיפה יותר רגוע יש...
היה לי כבר פרק מוכן אז העלתי...למרות שלא עשיתם את ההצבעות אבל בסדר...אני הפעם לא מוותרת! מעלה רק מתי שיש את הדירוג למטה👇👇וזה אני חושבת..מקווה שתהנווובייייייייייייי
חברות!!תכירו את אהובי!!שון מנדס תפעילו את השיר סתם כי הוא יפה! אוהבתתובפרק הזה יש תמונות..אז תזרמו אוהבתתת♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥ נ.ב פרק די ארוך כפיצוי על הפרק הקודם שהבטחתי שיהיה ארוך והוא היה קצר... הנהג עצר את המכונית ומישהו פתח לי את הדלת הוא היה נראה בסביבות גיל החמישים שלו הוא היה נחמד מאוד וחיים אליי חיוך חם ואוהב חייכתי אליו בחזרה "שלום לך גברתי" "שלום וברכה אדוני ובבקשה אל תעשה אותי גדולה למשמע הכינו 'גברת' תקרא לי אווה זה יהיה מצוין!"אמרתי בחיוך הוא חייך אלי חיוך רחב"תקראי לי אלחנדרו!ואני חושב שניהיה חברים מאוד טובים"הוא לחש לי באוזן וציחקקתי "אלחנדרו תשמור את המילים שלך לעצמך!" אמר בנוקשות "להתראות דרו" אמרתי לו ולחצתי את ידו "להתראות אווה"חייכתי והמשכתי ללכת.. נכנסנו לבית ענקי!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"תכירי את הבית שלך" אמר דניאל וישר ענה לשיחה בטלפון התפעלתי מהיופי וישר הסתקרנתי ונכנסתי לבית עם אחת המזוודות ואישה שנראתה בסביביות גיל החמישים שלה...היא הייתה נראת כול כך חמה ואוהבת שלא יכולתי שלא לחייך חיוך אמיתי כשראיתי אותה. "שלום לכלתי לעתיד" אמרה בהתרגשות ופתחה את הידיים שלה אלי כדי שאביא לה חיבוק. כמובן שישר קפצתי על ההזדמנות של חיבוק חם אחרי בערך שבוע שלא קיבלתי חיבוק כזה "היי אני אווה" אמרתי לה כאשר התנתקנו מהחיבוק "שלום אווה יקירתי אני ציפיתי לפגוש אותך כול כך הרבה זמן אבל דניאל לא הסכים לי"היא אמרה בחיוך וחייכתי בחזרה "אני פשוט לא מאמינה" "במה?" היא שאלה מופתעת "מזה שדניאן הוא הבן שלך, את כזאת חמה ואוהבת ופתוחה לעומת זאת הוא קר קשיח ורע.." אמרתי בצחוק את הקטע שלו "אל תדאגי יש לו ימים..." היא צחקה וההיתי חייבת להצטרף לצחוק שלה " על מה צוחקים?" שתינו הסתובבנו אל דניאל שאמר את זה "כלום" אמא שלו אמרה וחייכה *טוב" "אמא תראי לאווה את החדר שלה" היא הסתכלה על דניאל בשאלה, אני שמחה שיש לי חדר משלי אבל עדיין זה מרגיש כאילו הוא נגעל ממני.. אז פשוט הרכנתי את הראש וכמובן שאלנה שמה לב לזה והחזיקה לי את היד ולחשה לי לאוזן :"אל תתיחסי אליו הוא ממש סתום לפעמיים,גם אני לא מבינה אך הוא הבן שלי.."היא אמרה והתחלתי לצחוק "טוב אני הולכת לדבר איתו.." היא אמרה לי באוזן והנהנתי "טוב אני אעשה לעצמי סיור ברשותכם..." הם הנהנו והלכתי לכיוון המטבח.. נקודת מבט דניאל: ראיתי את אווה צוחקת ליד אימי תוך כדי החיבוק וחייכתי אבל שראיתי שאימי הבחינה בי אז ישר הורדתי את החיוך כדי להשאר עם המבט הקר.. אבל בפנים ידעתי שאני טיפה שמח עכשיו... "אמא תראי לאווה את החדר שלה" אמא שלי הסתכלה עלי מבולבלת ואווה הרכינה את הראש אמא שלי לחשה לה משהו באוזן והיא צחקה "טוב אני אלך לעשות סיבוב בבית ברשותכם.." היא אמרה אמא שלי התקדמה אלי כועסת ופשוט עמדה מולי איזה חמש דקות "נו אמא מה?!" אמרתי מובס ואימי חייכה חיוך ניצחון "אני אוהבת אותה" "אמא את מכירה אותה חמש דקות " "עדיין היא עדינה,נחמדה,נעימה,אוהבת ואני יותר מאשמח אם תתחתנו מאהבה זאת אומרת שאולי כדאי לך לנסות שזה יקרה אני יודעת שזה קשה לך בגלל המקרה של אדם אבל תבין אותה היא חושבת שכול העולם שונא אותה היא רבה עם החברה היחידה שיש לה, ההורים שלה מכרו אותה והיא פה בבית זר עם איש שעד לפני כמה שעות סטר לה ורק האמא שלו נורמאלית! אתה יודע אך היא קפצה אליי שחיבקתי אותה? היא לא קיבלה חיבוק חם ואוהב יותר משבוע! אולי אני מכירה אותה חמש דקות אבל אני רואה למה היא תיהיה מושלמת בשבילך . כול כך יפה,כול כך עדינה,כול כך אוהבת..וזה מה שאתה צריך מישהי שרק תחזיק לך את היד ותירגע מישהי שהיא תתן לך נשיקה ואתה תשכח מה רצית להגיד והיא לדעתי המי שהיא הזאתי"
שתקתי. לא ידעתי מה לעשות, אמא שלי 'התאהבה' בה אחרי חמש דקות אני מבין למה... היא כול כך: יפה אדיבה אוהבת חמה מצחיקה קרצייה לפעמיים חכמה אבל לא!אסור לי אני חייב לפתח רגשות קרים! אין מצב שאני נופל לזה שוב..."ודבר שני אפשר לשאול למה היא לא ישנה איתך?" אימי קטעה את מחשבותיי "כי ככה אמא אני לא רוצה!'' ''מה אתה ילד? מה זה לא רוצה ?!" ''טוב אמא" אמרתי מובס (פעם שנייה) "אבל תיהיה לה קומה משלה וחדר משלה כי שנינו יודעים שאני עצבני אני לא מתפשר!'' "טוב אבל שלא תעז להכות אותה עוד פעם!" אמרה לי עם יד מורה למעלה התנשפתי ביאוש "אמא את יודעת שבחיים אני לא ארים יד על אישה!היא פשוט צעקה אליי אחרי שהיא התעצבנה ממני ואני לא רגיל שמישהו שהוא לא את או אבא מטיף לי מוסר...'' ''טוב..'' בדיוק אווה נכנסה עם מבט די מבולבל "אך הבית לדעתך מותק?" אימי שאלה בחיוך חם "הוא מאוד נחמד אבל אני לא מצאתי כלום חוץ מאת המטבח.. וגם בו הלכתי לאיבוד.." אמא שלי צחקה ואני גיחחתי "מה?" היא שאלה בתמימות "לא כלום אל תדאגי." אימי אמרה בגיחוח "אווה מותק זה הולך להיות ככה: את ודני תשנו באותו חדר שינה והבגדים שלך והדברים הקטנים גם יהיו שם אבל תיהיה לך קומה משל עצמך ושם הכול יהיה מאוחסן..כולל חדר שנה פרטי אם תתעצבני מדני" אימי אמרה בגלגול עיינים. אני הסתכלתי על אימי במבט של 'אני המציק?' ואווה צחקה.. זה חד משמעית הצליל האהוב עלי.. הטלפון של אווה צלצל והיא ראתה שזה חשוב אז ענתה בצד.."תסלחו לי לרגע.." הנהנו "והיא גם מנומסת" אמא שלי אמרה בשמחת יתר ואני צחקתי מההתלהבות שלה😂😂 אווה חזרה עלינו והייתה נראת לחוצה "דניאל יש מצב אני חוזרת ללונדון להשלים את התואר שלי??? נשאר רק עוד חודשיים עד סיום התואר ואני חייבת!!" "בבקשה בבקשה!!" אמרה "את לומדת?" אימי שאלה אני הנהנה "במה?" "אני לומדת פסיכולוגית ילדים" "וואו" אימי ואני אמרנו "כן" היא אמרה צוחקת"אז את בטח אוהבת ילדים.." אימי אמרה בהתחכמות שנינו צחקנו "כן מאוד, את אפילו לא רוצה לראות אותי מחבקת את אחותי הקטנה.. זה נגמר במיון בסוף😂, לא באמת סתם אני פשוט מתה על ילדים שאי אפשר לתאר את זהה!" היא אמרה צוחקת ואמא שלי צחקקה "אבל למה דווקא פסיכולוגיה?" "אני האמת נטתי להיות רופאת ילדים אבל אבי לא הסכים לי..מהעובדה שהוא הורג אותם ואני מרפאה אותם...אז אני הלכתי לכיוון אחר שהוא מאוד מעניין אותי..תמיד ידעתי שבעתיד אני אעשה משהו עם ילדים, לא משנה מה!" היא אמרה..זאת אומרת שהיא רוצה ילדים יופי לי! צחקקתי מהמחשובות שלי "מה מצחיק?" "כלום" מלמלתי "זאת אומרת שתצטרכי משרד? בבית?" "כן, אבל זה לא חשוב כרגע אתה מסכים?" "את לא יכולה ללמוד באיטליה?ההיה לי קשה כול יום לטוס בחזרה לכאן.." אמרתי את המובן מאליו "אתה לא צריך פשוט אני אשכיר לי שם בית וזה רק לחודשיים אז זה לא משנה לי איפה אני אגור.. ואתה תמישך בעבודה שלך כאן.." היא אמרה את זה ... והמחשבה שלה רחוקה ממני...לא אהבתי "לא" "מה?למה?" היא שאלה מאוכזבת "אל תדאגי את תשלימי את התואר אבל פה באיטליה..אני אכניס אותך לשיעורים כאן או אביא לך מרצה פרטי.. תחליטי מה שנוח לך.." "טוב..אבל אפשר רק לשאול למה לא?" מה אני אגיד לה כי אני לא רוצה שתיהיה רחוקה ממני? "לא,עכשיו אמא תעלי למעלה עם אווה תסתכלו שם ומחר תלכו ביחד לקנות דברים לקומה החדשה. אווה הקומה שלך היא הקומה השנייה המעלית מצד שמאל,והקומה שלי היא הקומה השלישית.. את יכולה להיכנס לשם חופשי אבל לא שאני עובד! עכשיו יש בקומה השנייה שמונה חדרים תעשי איתם מה שאת רוצה..לדעתי תשמירי שתיים ותאחסני שם דברים ..תעשי שירותים, חדר שינה , חדר ארונות,משרד ומה שתרצי... עכשיו העוזרת שלך מעבירה את חלק מהבגדים שלך אל הארון שלי אז את תוכלי להתלבש ולהתקלח שם... וזהו קאפיש?" "קאפיש!" היא אמרה "טוב כבר מאוחר, אני אלך לי עכשיו ואתם לכם להתארגן על עצמכם.. אז אווה מותק אני אראה אותך מחר בבוקר ואל תשכח לספר לה על הארוחות והמסיבה" היא נשקה לי לחיי וחיבקה את אווה והלכה לדרכה..
פרק הבאה יותר מעניין מזה ...מקווה שאהבתן מטרה:5הצבעות ושלוש תגובות
