The One

אפילוג

"הארי איתן איזבלה!בואו לאכול ותקראו לאבא לבוא גם" "בסדר אמא" כולם צעקו ביחד ואני חייכתי עברו חמש עשרה שניים מאז כול הסיפור שקרה לי ולדניאל..אנחנו התחתנו מאהבה ושנה אחרי זה ילדתי את שני הבנים התאומים שלי הארי ואיתן שהם בני 14 ואחרי שנתיים את איזבלה [בלה] שהיא בת 12.

"היי אמא" אמרו התאומים וכול אחד נשק לי בצד אחר בראש ורני צחקתי "למה את צוחקת?" הם שאלו תוך כדי שהם מתישבים בשולחן האוכל "סתם מצחיק אותי שאתם בני 14 וכבר עוקפין אותי בגובה.." "אמא זה לא בעיה שלנו שאת נמוכה ואבא גבוהה ממך באיזה שני ראשים.." "חוצפנים" אמרתי להם והם צחקו "הנה יש פה את ארוחת הבוקר בייקון עם חביתיות וחביתה מקושקשת בתאבון ולא ללכלך!" "תודה מאמא" אמרו לי "ראיתם את בלה?" "היא בחדר שלה מדברת עם מישו "אהה או הנה היא" "הי מאמא" היא אמרה לי "היי בלה" אמרתי לה והגשתי לה את האוכל "עם מי דיברת?" "סתם עם ילד שאני מחבבת?" "מה זה?" שאלו הארי איתן ודניאל שהופיע משום מקום "אוף! איזה מעצבניםן" "מי זה בלבל?" שאלתי אותה בחיוך "קוראים לו אוליבר " "אבא אתה לא עוהש עם זה כולם?" שאל ו איתן והארי ביחד?" "אני אני ואודך כן!, אין לך שום חבר או ידיד בלבל" "מה? למה?" היא שאלה "כי את קטנה" "הבנים אמרו "הי הי!" אמרתי "אני מחליטה מה ההי בביצת הזה ולא אתם!,בל בל אני לא מסכימה חבר בגיל כזה צעיר אבל אני מסכימה לך ידיד..וגם אותו אני צריכה להכיר!" "תודה מאמא" היא אמרה "מה זה? רק את? ממש לא !" מחה דניאל "סליחה?" "אנחנו עוד נדבר על זה!" הוא אמר.. "טוב.. ילדים כבר עשרה לשמונה ובנ'גמין מחכה לכם בחוץ.." אמרתי ונשקתי לכול אחד בראשו ועליתי למעלה להתלבש בחדר הארונות מצאתי מה ללבוש ובאתי להתלבש אבל הידים של דניאל עצרו אותי בחיבוק "כן?" "אני גם מחליט פה" הוא אמר וצחקתי "גם.ולא רק.." "אני לא מסכים לה חברים או ידידים בגיל הזה אהבה [LOVE] " הסתובבתי אליו והחזקתי את הפנים שלו ביידים שלי "תסמוך אליי בקטע הזה" " תמיד" אמר ונישק אותי "אני אוהב אותך" "ואני אוהבת אותך"

הסוף!

חברים!סיימנו כול הכבוד לנו! ותודה רבה רבה על 600 צפיות אוהבת מלא! וניפגש בספר הבא!