Money Heist • BTS

Money Heist / Eight - V

נ.מ- וי

"בבקשה!"

התחננתי, זועק לעזרה, אך קולי לא נשמע.

חתיכת הדבק שהוצמדה לפי מנעה מכל רעש שהפקתי להשמע.

דמעות זלגו מעיניי, מחליקות מלחיי אל צווארי

ומשם אל האנקולה אשר הייתי כבול אליה.

עיניי התרוממו בתחינה אילמת אל עבר טאן, שהחזיר לי חיוך מרושע מלמעלה, דוחף את האנקולה יותר ויותר חזק לעבר דלת הכניסה.

"בבקשה!" זעקתי

אך הדבר היחיד שנשמע היה עמעום של קולי.

ראיתי את עיניו המהססות של ג'ון מרחוק, מתלבטות מה לעשות. האם לעזור לי או לא.

סופיה עמדה בצידו השני של החדר, ידיה על פניה, בוכה בכי חרישי.

היא ידעה שאפשר להחשיב אותי כמת. הם עמדו למסור אותי לידי המשטרה, ולא היה אף אחד שיעצור את זה.

-

זה היה היום, היום בו טאן החליט שלא עוד.

אחרי ההצבעה ההיא שלשום, הוא כבר לא היה מוכן למה שקרה פה.

טאן רצה את המנהיגות חזרה, הוא רצה להרגיש חזק, חשוב, אחראי, מנהיג.

וכל מה שמנע ממנו להיות כזה, היה אני.
-

התחמקתי בשקט מחדרו של ג'ון בשעת לילה מאוחרת, חיוך על פני. פסעתי על קצות האצבעות לחדרי, נשכב על המיטה בחיוך מרוצה. זה היה הסקס הכי טוב בחיי.

...

בפעם הבאה שפקחתי את עיניי, כבר היה שתיים- עשר בצהריים, ואני הייתי כבול לאנקולה ממתכת, דבק נייר  על שפתי וטאן מעליי, גורר אותי לעבר הכניסה הראשית של המטבעה המלכותית של ספרד.

עיניי הצתלבו עם עיניה של סלינה.

היא רק גיכחה לעברי ולחצה בכוח על הכפתור האדום.

כמעט יכולתי לשמוע את הרובים נדרכים, פקודות נזרקות לעבר החיילים, את שאגות ההמון כאשר הדלתות נפתחו באיטיות.

נילחמתי, בכל כוחי.

ידעתי שזה לא יעזור, אבל הייתי חייב.

ניענתי את ידיי ורגליי כנגד האזיקים, צועק בפראות.

הפחד כירסם בי במהירות, פאניקה החלה להציף אותי וניסיתי לנשום, אך כמעט נחנקתי מהדבק.

יכולתי להרגיש את נשימתו של טאן על צווארי, על מצחי כשאר התכופף באטיות לעברי.

טאן תלש את הדבק מפי במהירות וכאב חד עבר בי.

התנשמתי בכבודות,

חסר כוחות.

פיו של טאן הוצמד לאוזני כשאר לחש "להתראות וי."

-

בכיתי, בכיתי כל כך חזק שבקושי יכולתי לנשום.

ראשי נחבט במתכת בזמן שהתגלגלה מעצמה במורד המדרגות. וכסיימה, כבר הגעתי הישר ליד המשטרה, שקיבלה אותי בחמימות, עם עשרות אקדחים מכוונים אליי.

חייכתי חיוך רועד וראשי צנח אחור על המתכת, עוצם את עיניי.

אם אשרוד, בפעם הבאה אפתח את הדלת.