Pov זואי
"הלו?"עניתי
"זואי?מה קורה?לא שמענו ממך הרבה זמן" קולו נשמע שמח
"אני בסדר,איך איתכם?"שאלתי
"הכל מצוין, שמעת על המשחק?"אמרתי
"מי זה?"דיוק מילמל בלחש סימנתי לו שאני אסביר לו אח"כ.
"כן זה הסיבה שהתקשרתי"אמר
"מה?,מה קורה?"שאלתי נחושה בדעתי לדעת מה רצונו
"אני רוצה לאחל לך בהצלחה במשחק אפילו שאת לא איתנו במשחק בכל זאת בהצלחה"אמר כשקולו נשמע עצוב
"תודה, ובהצלחה גם לכם"אמרתי מכחחת בגרוני מנסה להעלים את המועקה שעומדת בגרוני.
כאשר ניתקתי את השיחה,דיוק עשה פנייה שגרמה לי ליפול הצידה ולהביט בו במבט עצבני הוא גיחך ושאל
"נו מי זה?"שאל
"המאמן שלי לשעבר"אמרתי מניחה את הפאלפון בין רגלי ואת שיער מעבירה לצד השני.
"מה הוא רצה?"
"לאחל לי בהצלחה,קולו לא נשמע מי יודע מה"אמרתי באנחת תסכול
"מה זה?,למה את נאנחת ככה?"שאל אותי כשהוא עוצר באור ירוק
"לא יודעת,זה קשה לי לשחק נגד הקבוצה שלי ושכקריאות מהקהל"בוגדת",אני לא מוכנה לשחק נגד הקבוצה לשעבר שלי"אמרתי בייאוש
"את בטוחה?,אל תמהרי לקחת החלטות במהרה, יש לך עוד מספיק זמן לחשוב על זה"אמר דיוק כשהוא מתחיל לנסוע לא אמרתי מילה אלה להביט במסך הפאלפון שנשלחו לי הודעות טקסט מהחברות שלי לקבוצה לשעבר.
כאשר הגענו לביתי נפרדתי מדיוק בחיבוק ונשיקה ולאחר מכן דיוק השחיל לי משהו לכיס ומשם הוא נסע לדרכו,עמדתי במדרכה שולפת את מה שהוא השחיל,היה שם שרשרת בצורת כוכב חייכתי וענדתי אותה על צווארי ועליתי לבית.
----
"קדימה בנות!!,זוז,זוז,זוז,זוז"צעק סקוט המאמן שלנו הקפנו את המגרש לפחות פעמים.
כשסיימנו התחלנו מתיחות ואז בעיטות לשער,שריקת סיום אימון נשמעה והתקדמנו לאסוף את חפצינו
"זואי בואי הנה"שמעתי את קולו של המאמן התקדמתי לעברו ואמרתי
"מה?"
"את מוכנה?"
"למה?"שאלתי
"למשחק נגד "פארל"אמר כאילו זה מובן מאליו
"כ-לא,זאת אומרת לא יודעת"אמרתי
"קחי את הזמן לחשוב בנתיים אני רוצה שתשארי במיטבך כקפטנית"אמר טופח על גבי ונותן לי ללכת בחזרה לאיסוף חפצים וללכת לבית.
הרמתי את התיק על גבי והחלתי ללכת לכיוון תחנת האוטובוס אספתי את השיער לקוקו והמשכתי ללכת.
"יו זואי"הסתובבתי לאחור רואה את מייקל מאחורי גילגלתי את עייני ובאתי ללכת ואז קנדל עמדה מולי ומצד שני עמד קונור ומצד שני קודי.
ופה הבנתי שזה לא הולך להיות טוב,הם התקדמו לכיוני עד שלא היה לי לאן לברוח הפלתי את התיק על הרצפה ואמרתי
"מה הבעיות?!לא יכול להתמודד אם זה לבד אז הבאת תגבורת?!"אמרתי בצעקה כשאת ידיי אני פורשת לאויר בעצבים הוא גיחך והוציא מכיס הזק'ט שלו ביצה וקמח.
"את זוכרת את התרגיל שעשית לקבוצת כדורגל שלנו?שמת לנו עכברושים מתים בתיקים?עכשיו זה זמן נקמה"אמר פורץ בצחוק הם התחילו לזרוק עליי את כל מה שהיה ביידהם.
הרגשתי באותו שנייה מושפלת,זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן-אדם,השיער האדמדם שלי נהייה דביקי ומסריח מבייצים.
הם הוציאו את הדברים שלי וזרקו אותם כל הרצפה,הרגשתי שאני לא יכולה לעשות דבר קפאתי באותו שנייה.כאשר הם הלכו משם כשבידהם מה שהם רצו הסרטון שלי מושפלת.
אספתי את חפציי,והתחלתי ללכת כשאני מנסה להוריד את הגועל משיערי צפירה מחרישת אוזניים גורמת לי להיבהל ולפלוט צעקת בהלה.
"היי זו-מה לעזאזל?!"זאיין צעק
"מה אתה רוצה?!"אמרתי בקול מיואש אך עצבני
"מי עשה לך את זה?"שאל כשהוא מתחיל לנסוע בקצב שלי
"זה לא משנה"
"תתפלאי זה כן"ענה
"תעזוב את זה"אמרתי הוא עצר את המכונית בחריקה גורם לי לסתום את האוזנים הוא פתח את הדלת ואמר
"תיכנסי"
"לא"
"תיכנסי"
"לא,למה אתה חושב שבפעם השנייה הדעה שלי תשתנה?!"אמרתי
"אני לא מבקש,אני דורש"אמר בטון גבוה
"ל-א"
"זואי!"צעק גורם לי להיבהל גנחתי בעצבים נכנסתי למכונית וסוגרת אותה אחריי.
"מי עשה לך את זה?,מייקל?"אמר את שמו בעצבים ואני לא עניתי לו
"תעני לי!!,זה הוא?!"צעק עלי
"כן זה הוא!"אמרתי בשיינים חושקות
"את הולכת להתקלח ולהוריד את הזוועה הזאת ממך,אני כבר אטפל בו"אמר בהחלטיות
"לא"
"מה?,מה לא?!"
"אתה לא תתערב"אמרתי
"אולי אנחנו לא ביחד אבל עדיין אני דואג לך וגם יש לי חשבון לא סגור איתו"אמר עוצר בחניה שליד הבית שלי
"אני לא צוחקת מיסטר שוויצר,אל תתערב"אמרתי פותחת את הדלת ויוצאת משם. הבנתי שהתיק שלי נשאר במכונית של זאיין הסתובבתי התקדמתי למכונית שלו דפקתי על החלון ואמרתי
"תפתח את החלון" הוא הוריד את החלון ואמר
"מה ?"
"התיק שלי,הוא פה"אמרתי פותחת את הדלת לוקחת את התיק שלי
"שרשרת נחמדה"אמר זאיין מביט בה
"תודה"
"מי קנה לך?"
""חבר שלי,דיוק"אמרתי בחיוך והולכת משם משאירה אותו עם מבט עצבני על הפנים.
YOU ARE READING
Just A Dream//Zayn Malik
Fanfiction"Everthing Feel Like A Dream" סיפור גמור על זאין.
