וככה כשאני, נטי ובני נוסעים ראינו אורות של מכונית מולנו.
המכונית דברה ולא עצרה, כולנו צרחנו, אני היחידה שנפתחה את הדלת וקפצה, תוך כדי המשכתי את נטי ובני.
וככה מהתאונה הזאת נשארו 3 ניצולים...
אבא שלי מת על המקום, וגם נוסעי האוטו השני.
" ממש סוויט סיקסטין" יבבה נטי.
"מזל טוב לנו" לחשתי, ממש דרך לחגוג יום הולדת!
"דיי כבר! אתן לא קולטות? אנחנו במרחק 10 קילומטר מהבית ואין לנו כלום חוץ מתיקי בית ספר ומה שנצליח לחלץ מהמכונית השניה!" בן כמעט צעק עלינו!
"בואו נתחיל לחלץ!" אמרתי וניגשתי למכונית שלנו.
בסוף החילוץ היה לנו גם שישית מים ותיק גדול מהאוטו שלנו, וארבע שרי שינה, אוהל ותיק לא במצב מצויין מהאוטו השני... לפחות הבאגז'ים שרדו יפה...
"זה יעזור לנו" נטי הכריזה.
"ומה עושים עכשיו?" בני שאל.
"אני מניחה שמתחילים ללכת קדימה, קדימה!" אמרתי והתחלנו ללכת, לכיוון הבית, הדרך שממנה באנו.
