כשנכנסים פנימה לא רואים כמעט כלום. החדר חשוך לגמרי.
אחר כך באים הבדיקות, סריקת עיניים שכולנו עברנו.
סריקת יד שסבתא זוהתה ואנחנו הוסכמנו.
ובדיקת DNA, ששוב כולם עברו.
ואז מגיע החלק ה"כייפי" חלק השאלות.
"שם האם?"
"שם האב?"
"גיל?"
"סטטוס?" איזה סטטוס יכול להיות לילד? נשוי פלוס עשר?
ועוד כאלה...
בהתחלה לא הבנתי למה רק הילדים עברו את השלב הזה, וסבתא בכלל הלכה למקום אחר.
אבל בסוף צילמו לנו את כף היד והבנתי, הם צירפו אותנו לבדיקת הידיים...
כשסוף סוף אמרנו הכל (כולל מקלחת חיטוי) נכנסנו למועדון, דרך תעלה ארוכה.
נכנסתי למרות שלא ממש הבנתי מה זה המועדון.
למזלי בני בדיוק שאל מה זה המועדון...
סבתא רק צחקה ואמרה שהיא תשאיר את זה למר ג'פרסון...
אחרי שעברנו את התעלה הגענו לחדר עם מלא מעליות, הכנסיות למעלית שמספרה 28, סבתא אמרה שזאת המעלות האחרונה והיא מובילה ישר למר ג'פרסון.
במעלית סיפרה לנו סבתא שמר ג'פרסון מקבל את ה"חדשים" כלומר, אותנו.
המעלות נפתחה והגענו לחדר סגול עם שולחן באמצע ולוח בעיקר אחד ומסך מחשב בקיר אחר, ליד כל קיר היה שולחן קטן יותר, ליד אחד מהשולחנות ישב איש גמדי עם עיניים גדולות וחומות.
כשנכנסנו האיש הרים אלינו את עיניו וחייך.
"נו, רחי, הבאת לנו מתגייסים חדשים אני רואה!" צהל הגוץ.
"ובכן כן טובי, למה שלא תעשו הכרה?"
חייכה סבתא, "אני בחדר 316 בסוף תשלח אותם אלי" סבתא חייכה ויצאה.
"ובכן," אמר טובי "אני הוא טוביה ג'פרסון, אתם יכולים לקרוא לי טובי,אני הוא ה"מורה" כאן. אני אחראי שהחדשים יבינו את החוקים, מה המקום מסמל ומייצג ומה הם עושים פה, שאלות?"
"כן," אמרתי "מה החוקים, מה המקום מסמל ומייצג ומה לעזאזל אני עושה פה???"
"טוב ששאלת, אממ שמך?"
"ליליאנה, אתה יכול לקרוא לי לילי"
"לילי, בסדר, מיד מתחילים, רק קודם אשמע את שמות אחיך"
"אני אנסטסיה אתה יכול לקרוא לי נטי"
"אני בניאל, אתה יכול לקרוא לי בני"
"ובכן, ברוכים הבאים למקום הסודי ביותר בעולם, המועדון! "
