הצלת את חיי 2

פרק 34 - געגוע

*אי אפשר להתעלם מהתמונה למעלה

ג'ונגקוק, מה אתה עושה?

וטאהיונג, מה אתה מתעלם?*

נקודת מבט כללית:

"טאהיונג!!!" ג'ונגקוק סיים את המקלחת שלו לאחר שגמר, מפיו יצאה גניחה רועמת והוא שטף את גופו.

הוא יצא מהמקלחת בצעדים איטיים וכלל לא שם לב לנוכחותם של טאהיונג וג'ימין, שהוציאו נשימה שלא ידעו שהחזיקו.

"אנחנו צריכים לצאת, אי אפשר להישאר פה הרבה זמן, אני צריך ללכת לעבודה ואתה צריך לחזור לנוח" ג'ימין לחש בזמן שקם מהרצפה וניקה את מכנסיו עם ידיו.

טאהיונג שעדיין ישב על הרצפה, הסתכל עליו בפרצוף לא ברור והרים גבה.

"איך נעשה את זה, טומטום? פשוט נצא החוצה ונגיד לג'ונגקוק, 'היי ג'ונגקוק, מה קורה? ג'ימין ואני התחבאנו מאחורי הארון במקלחת כדי שלא תראה אותנו, אבל שמע קטע, אנחנו ראינו אותך מתקלח ושמענו אותך גונח את השם שלי, אז אמרנו, למה שלא נכנס לחדר אחרי שתצא? סתם, נקפוץ להגיד שלום', כן ג'ימין? ככה?" טאהיונג אמר בצעקה חלושה וג'ימין בתגובה גלגל עיניים.

"לא, אידיוט, פשוט נחכה שהוא יירדם" ג'ימין אמר בזמן שהתיישב שוב מול טאהיונג.

"עד שיירדם? מאיפה לך לדעת כמה זמן ייקח לו להירדם, ואם הוא יירדם רק בערב?" טאהיונג שאל את ג'ימין כאילו זה ברור מאליו.

"טאהיונגי, הוא גם ככה עייף מת, הוא לא ישן כל הלילה והסתמך על הקפה הזה שישאיר אותו עירני" ג'ימין אמר ונאנח.

"אני בטוח שעוד רבע שעה הוא כבר יהיה בחלום העשירי, תן לו חמש דקות" הוא הוסיף וגרם לטאהיונג להיאנח.

"אייש בסדר, חמש דקות, אחרת עושים רעיון אחר" טאהיונג אמר בחיוך ממזרי.

"מה זה החיוך הזה? מה הרעיון?" ג'ימין שאל בפחד ובלע את רוקו.

"אז ככה…" טאהיונג התחיל לספר לג'ימין על הרעיון 'הגאוני' שלו, איך אפשר לצאת מהחלון בלי להיפגע ולהיכנס דרך הדלת הראשית בטענה ששניהם הלכו לעשות סיבוב קצר, הרי טאהיונג כבר יכול ללכת, אומנם לאט, אבל יכול.

לא עברו 2 דקות וכבר טאהיונג וג'ימין החלו לשמוע נחירות קטנטנות וחמודות שהגיעו מהחדר.

"וואו, זה היה יותר מהר ממה שחשבתי, ניצלתי ממוות בטוח" ג'ימין נשם לרווחה וקם ממקומו.

"סתום, הרעיון שלי גם היה טוב, אתה לא היית מת" טאהיונג אמר בזמן שג'ימין עזר לו לקום.

"במקומך הייתי חושב על התוכנית 'הגאונית' הזאת שוב…" ג'ימין אמר ושניהם התקדמו לדלת, הם הסתכלו דרך החריץ של הדלת וראו את ג'ונגקוק שוכב על המיטה כשעיניו עצומות ופיו פתוח מעט.