פרסבת בהוגוורטס

פרק 1- הזמנה

פרסי
זה היה עוד יום רגיל במחנה החצויים, אנבת' ואני ישבנו על החוף כאשר נחת מולנו ינשוף עם שתי מעטפות בפיו, על אחת היה השם של אנבת' ועל השנייה היה השם שלי. לקחנו את המעטפות והלכנו לכירון, על המעטפות היה רשום את המיקום שלנו, שמותינו המלאים והיה סמל מוזר עליהן. כירון הסתכל על המעטפות ואמר לנו לפתוח אותן היה בתוכן מכתב, רשימת ציוד? וכרטיסי רכבת. כירון התחיל להתהלך ואז הורה לנו לחזור לביתנים ולקרוא את המכתבים. במקום ללכת חזרה לביתנים החלטנו ללכת לאמא שלי, אז קראתי לבלאקג'ק והוא הגיע עם גווידו, עלינו עליהם ועפנו לדירה של אמא שלי לבלות שם את היום. כשהגענו היו אנשים עם בגדים מוזרים בסלון, כאילו הם הגיעו מאיזו מסיבת תחפושות

הארי
דמבלדור לקח אותי מן הדרסלים למחילה כדי לאסוף את לופין ומר ויזלי, הנחתי את הדברים שלי בחדר של רון ואז הצטרפתי לדמבלדור. התעתקנו לגינה של בית פרטי בגווני ים, הוא דפק על הדלת ואישה בשנות השלושים לחייה פתחה אותה לאישה היה שיער חום ועיניים טובות, היא בחנה אותנו לרגע ואז איפשרה לנו להיכנס. היא הובילה אותנו לסלון והציעה לנו עוגיות כחולות.... רגע אח"כ נשמע צהלת סוסים ואז נער ונערה נכנסו לחדר, לנער היו עיניים בצבע ירוק ים ושיער שחור, לנערה שיער בלונדיני ועיניים אפורות סוערות, הם בחנו אותנו לרגע ואז נגשו לשבת מולנו. המבט בעיניה של הנערה היה ברור- צעד לא נכון ונסיים פה את חיינו.

פרסי
"מי אתם ומה אתם עושים פה?" שאלתי בקול שלא מותיר ברירה אלא לענות. האיש המבוגר קם שאל משהו מוזר "האם הינשוף הגיע אליכם, פרסאוס ג'קסון ואנבת' צ'ייס?"
אנבת בוחנת אותו ועונה "כן. עכשיו, תענו על השאלות שנשאלתם?"
האיש המבוגר מחייך "אני אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור, מנהל הוגוורטס. אלה רמוס לופין פרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל והארי פוטר, באנו לכאן כדי להזמינכם לשהות במחילה עד תחילת שנת הלימודים בהוגוורטס, ניתן לכם לחשוב על זה ונחזור עוד שבוע ימים." במילים האלה הוא נעלם פתאום עם שני האחרים.
אנבת ואני חזרנו למחנה שעה בערך לאחר שהמוזרים נעלמו, יש לי הרגשה שהם לא אמרו הכל ויש עוד הרבה דברים נסתרים, אחרי שנחתנו מיהרנו לכירון וסיפרנו לו את על מה שקרה, זה היה ממש מוזר. כירון נראה מודאג יותר מקודם והתחיל למלמל מילים לא קשורות כמו "דמבלדור" "זמן" "סבא" "הוגוורטס" "בריטניה" "ארצות עתיקות" בזמן שהזנב שלו הצליף באוויר..... לבסוף הוא שלח אותנו לדרכינו...

הלכנו לביתנים וניסינו לקרוא את המכתבים אבל לא הצלחנו כי הם היו באנגלית והאותיות רקדו מול העיניים.

באותו הזמן במחילה
הארי
"אני רוצה לדעת מה זה היה, למה הלכנו לשם ומי אלה היו." מר ויזלי דמבלדור ולופין ניהלו שיחה במבטים עד שלבסוף מר ויזלי נאנח ואמר "לך לרון, מחר נספר לכם למה הלכנו לשם ונענה על כל השאלות, אבל לא כרגע, מולי מחכה שנבוא לאכול עם כולם, מחר אני ורמוס נענה לך על השאלות, מבטיח." הסתכלתי עליהם עוד רגע ואז הלכתי למצוא את רון ולספר לו הכל, גם להרמיוני. אולי הם יבינו אותי. אני מוצא את רון ומספר לו כל מה שקרה אחרי שאני מסיים רון מעכל את מה שאמרתי "אז לופין יהיה המורה ל'התגוננות מפני כוחות האופל'? קול! השיעורים שלו הכי טובים." אני מחייך "נכון! אבל מעניין למה דמבלדור מסתורי.... נו טוב, העיקר שנקבל תשובות."

למחרת
רון
אחרי שעשינו את כל המטלות שאמא נתנה לי ולהארי הלכנו לאבא שלי לקבל הסבר. מצאנו אותו מדבר עם לופין אז ניגשנו אליהם ואבא התחיל להסביר "אני בעצמי לא יודע את כל הפרטים אבל מה שכן אני יודע אספר לכם. ככה, קוראים להם פרסאוס ג'קסון ואנבת צ'ייס, אמא שלו ואבא שלה סקיבים אבל הם אינם מודעים לכך, אינני יודע מי אבא שלו ואמא שלה, את זה רק דמבלדור ומקגונגל יודעים, הם הולכים קבוע למחנה קיץ ולומדים באותו הבית ספר, עד אתמול הם לא היו מודעים לעולם שלנו, כמו הארי. יותר מזה אני לא יודע, דבר אחרון- הם בני 17 ועברו הרבה הרפתקאות. תתייחסו עליהם כמו שתרצו שיתייחסו אליכם." אבא מסיים והולך לתוך הבית ואנחנו איתו שקועים במחשבות על מה שאבא סיפר לנו על אנבת ופרסי המוזרים.

מחנה החצויים חמישה ימים מאוחר יותר

אנבת
"מוח אצה, קום כבר! כירון רוצה לדבר איתנו על מה שסיפרנו לו, אתה לא מעוניין לדעת על מה כל הסיפור?" אני מנסה להעיר את פרסי ללא הצלחה. אני אוהבת אותו אבל הוא יכול להרגיז ממש. לבסוף אני מוצאת עוגיה כחולה ושמה אותה ליד האף של פרסי, אני מקווה שהיא תעזור.... הריח של העוגיה מגרה את האף של פרסי כי הוא מתחיל לרחרח אבל לא ממש מעורר אותו, בגלל שגם זה לא עוזר אני קוראת לגברת אולירי אשר מגיחה מתוך הצללים ומלקקת את פרסי שמנסה לדחוף מעליו את גברת אולירי ומצליח לאחר שלושה ליקוקים גדולים, אני מסווה חיוך ושולחת אותו להתארגן ולהתאפס.
"סליחה על הדרך שבה קמת אבל לא ראיתי דרך אחרת, חוץ מזה, כירון קורא לנו והצלחת לפספס את ארוחת הבוקר." אנחנו מגיעים לביתן הראשי ונכנסים למשרד של כירון אשר מתחיל לדבר ברגע שמבחין בנו "טוב שבאתם, זוכרים ששאלתם אותי לגבי הוגוורטס? אז זה בית ספר- פנימיה ליתר דיוק מאוד מיוחדת. היא ממוקמת בבריטניה בארצות העתיקות. אני מבין שלא הצלחתם לקרוא את המכתבים שנשלחו אליכם משם בגלל הדיסלקציה, נכון? אז נשלחו אליכם מכתבים חדשים ביוונית אחרי שדיברתי עם המנהל, דמבלדור. אתם רוצים לקרוא אותם או שאסביר לכם בכללי ומחר יפרטו לכם?" כירון מסיים ומסתכל עלינו, אני שואלת את פרסי אם הוא יבחר אבל הוא מעביר את זה אליי, אני חושבת לרגע ואז פונה לכירון "אתה מוכן להסביר לנו ובנוסף לתת לנו את המכתבים בבקשה?" כירון מהנהן "מאיפה להתחיל? אה, כן. אז ככה, פרסי אתה קוסם ואנבת היא מכשפה, יש לכם קסם בורידים- אני לא יודע לפרט יותר מדי על הנושא, אבל יש ארבעה סוגים של אנשים בעולם הקוסמים: סקיב- אדם מחוסר כוחות שנולד לקוסם ומכשפה. מאחר שסקיבים הם לא קוסמים, אך הם אינם בדיוק מוגלגים הם לא משתלבים בשני העולמות, מוגל- כינוי של אנשים שלא ניחנו בכוחות קסם. חצוי דם- קוסם או מכשפה שאחד מהוריו אינו טהור דם או שלפחות מחצית מסביו וסבתותיו מוגלגים, טהור דם- קוסם או מכשפה שכל אבותיהם הם קוסמים או מכשפות. אחדים מתוכם דוגלים באופן קיצוני בשמירה על טוהר הדם שלהם, ולפיכך מכחישים את קיומם של סקיבים או חצויי דם במשפחתם, ומתחתנים אך ורק עם טהורי דם אחרים." כירון מסיים, נושם וחוזר לדבר "שניכם ילדים להורים סקיבים, אבל, הם אינם מודעים לכך. זה הבסיס, את השאר תלמדו מדמבלדור, אני מציע לכם להיענות להצעתו. זה יעזור לכם בהמשך המסע." כירון מסיים, רומז לנו לצאת ואנחנו הולכים לחוף.
"פרסי, אתה חושב שאולי כדאי שנלך? יהיה נחמד לבלות שנה שלמה באותו בית ספר במקום לרוץ למחנה כל פעם שיש מפלצת....."
פרסי מהרהר לרגע, לפעמים הראש שלו מתנקז מאצות "כנראה, אבל נשאר יחד נכון? אני לא מסוגל להיות רחוק ממך." אני מחייכת, הוא ממש מתוק כשהוא רוצה.