פרסבת בהוגוורטס

פרק 4- משפחה, גרינגוטס ושרביטים

נ.מ. אנבת'
פרסי שאל את השאלה שגם אני רציתי לשאול אבל לא הייתי מסוגלת בגלל ההלם. "מה אתם עושים כאן?!?!?!" פוסידון נראה ממש משועשע מההתפרצות של פרסי "מה? אסור לאב לבקר את בנו? חוץ מזה, הגיע הזמן לדמי כיס! אתם צריכים דרך לשלם על הציוד להוגוורטס, נכון? אני ואתנה נדאג שתהיה לכם את הדרך.
הלוא כן, אתנה?" פוסידון שאל בתמימות מהולה בשעשוע. אתנה נושפת אוויר, לא מתרגשת כלל.
לפרסי יש בהחלט אבא מוזר. פרסי נותן לאביו מבט מצמית.
רגע, פרסי מסתיר ממני משהו? אני אוציא את זה ממנו אח"כ, הוא לא יכול להסתיר ממני כלום לאורך זמן אחרי כל מה שעברנו. בזמן שנאלמתי דום (ה.כ. הכוונה לכך שהיא הייתה המומה מכדי לדבר) משפחת וויזלי הארי והרמיוני השיגו אותנו.
הם בהו בהורים שלנו, נראה שהרמיוני מזהה את אתנה.
אני מתנערת מהקיפאון ומחבקת את אמא שלי, היא לא כל כך מתקשרת עם הילדים שלה אז שהיא יוצרת קשר זה חשוב ומיוחד.
"חמודים, מי אלו?" גברת וויזלי שואלת; הארי, משפחת וויזלי והרמיוני מסתכלים עלינו בחשד מהול בסקרנות. אני ופרסי מחליפים מבט מהיר- מחליטים שכל אחד יציג את ההורה שלו (סליחה על הניסוח בלשון זכר) אבל אני קודם. "זאת אמא שלי, אתנה."
אני מחווה בידי כלפי אמי, פרסי עושה בדיוק אותו דבר רק לגבי פוסידון.
פוסידון מנופף לחבורה ואמי נשארת אדישה; "לאן הלכתם בדיוק? נראה שאתם ממהרים." פוסידון אמר בחיוך. מר וגברת וויזלי החליפו מבט, לפי הבלבול שלהם הבנתי שאינם ציפו להופעה ה"מהממת" של האלים.
"לגרינגוטס, הילדים צריכים ספרי לימוד ובשביל ספרי לימוד צריך כסף."
פוסידון הסתכל משועשע על גברת וויזלי העצבנית טיפה בעת שדיברה, "אם זה בסדר מבחינתכם נשמח, אתנה ואני, להצטרף אליכם לקניות. אחרי הכל פרסי אנבת' יצטרכו לקחת כסף מן הכספות שלנו." פוסידון אמר בחיוך, רק לי יש תחושה רעה? משפחת וויזלי, הארי והרמיוני נועצים בנו מבטים; וזה מחרפן! פרסי ואני לא חייזרים או כל דבר אחר בסגנון הזה, אנחנו סך הכול חצויים, אנושיים למחצה. זה ממש לא עניין גדול. פרסי ואני זעים באי נוחות, "אז איפה בדיוק נמצא גרינגוטס הזה?" שאל פרסי ושינה את הנושא. נראה שאיני היחידה שהוקל לה מכך. "אנבת' בואי תלכי עמי, אנו נוביל."
אני הולכת לצד אמי מנסה להבין מה קורה פה ולמה היא פה.

אנחנו נעמדים מול גרם מדרגות לבן מוביל לדלתות ארד ממורקות. על הדלתות שומר גובלין?! במדי ארגמן וזהב, עברנו את הדלתות שהובילו לאולם כניסה, ולזוג דלתות נוספות כסופות שקוראות:

לנכנס ברוך הבא
אך דבר אחד תדע:
מי שבגזילה אשם
כך או ככה ישלם;
לא רק אוצרות תמצא
כאן בבטן-אדמה.
אזהרה היא לבאים:
סוף גנב אינו נעים.

הדלתות הכסופות מובילות לאולם שיש רחב ידיים שלאורכו דלפקים מאוישים ע"י גובלינים. הספקתי לראות הרבה דברים משונים במהלך הזמן אבל לזה לא הייתי מוכנה. גובלינים? קוסמים ומכשפות? מה הלאה? אנשים בפיג'מות רכובים על גריפונים? ברגע שהגובלינים הבחינו בנו הם נטשו את עמדותיהם ואת הלקוחות ששירתו נעמדים מולנו ומשתחווים. אחד מהם נעמד "ברוכה הבאה הגבירה אתנה, לורד פוסידון. מיס צ'ייס ואדון ג'קסון לכבוד הוא לנו שאתם פה, תודה רבה על שהצלתם את העולם." "בבקשה, רק אפשר להתקדם לשלב שבו אנחנו מוציאים את הכסף מהכספות?" פרסי שואל, כמוני, הוא עצבני טיפה.... "כן, כן" "אז בואו איתי." ארבעתנו (פרסי, פוסידון, אמי ואני) מתקדמים בעקבות הגובלין ואחרינו גם משפחת ויזלי והחברים שלהם, הגובלין שמוביל אותנו מבחין בהם ועוצר. "גובלין אחר יוביל אתכם לכספות שלכם." אומר וממשיך כשאנחנו אחריו. ירדנו עמוק לתוך האדמה, זה לא היה כיף, הירידה הזכירה לי את הירידה לטרטרוס משהו שממש לא רציתי לזכור... אני אוחזת חזק בפרסי ולבסוף אנחנו מאיטים באזור שנראה יווני, ככל שאנחנו מעמיקים כך הכספות נהיות יותר מפוארות עד שאנחנו עוצרים ליד ארבע עשרה כספות, יש פה את הכספות של שנים עשר האולימפים וגם את של הסטיה והאדס. באדריכלות מאוד מרשימה, בדרך היו פסלים של כל מני חיות, אמי הסבירה שאלו לא באמת פסלים אלא חיות אמיתיות, היא הוסיפה שאת הכספות שלהם אפשר לפתוח רק בעזרת מפתח מיוחד, אצל פוסידון זה הקלשון או שפרסי יוצר צורה של הקלשון ממים מאוד מיוחדים- מים מים המלח שבמזרח התיכון. היא לא הרחיבה על זה, פרסי נכנס עם אביו לכספת שבצבע ירוק ים עם עיטורי גלים וסוסים. אני ואמי נכנסנו לכספת שלה בזכות נוצת ינשוף, הינשוף של אתנה. לא שאני מכירה אותו.... היא הביאה לי גם כן נוצה ואמרה לי לשמור אותה אחר כך הושיטה לי שקיק בצבע אפור מתכתי ואמרה לי למלא בו את המטבעות שבערמות, אחרי שמילאתי חזרנו ארבעתנו לאולם כניסה של הבנק והתאספנו. "לאן עכשיו?" פרסי שאל, "לקנות שרביטים, כמובן. אלא מה?" ענתה גברת ויזלי, אמא שלי התערבה והכריזה שנצא ארבעתנו ותוספת לא רצויה- הארי, ג'יני והרמיוני הולכים לקנות שרביטים עבורי ועבור פרסי... שאר הויזלים הלכו לקנות ספרים