הצצתי אל דמותה של סון מי שהלכה לצידי בדממה מחשידה, כשעיניה לא עוזבות את המכשיר הטלפון ואצבעותיה מקלידות בטירוף. הדממה ששררה התחילה להמאס עליי, ולא לדבר על הליכה שהרגישה כמו נצח.
'אני מבין שאת מאוד נהנית להיות בחברתי אבל אנחנו מתישהו נעצור?' שאלתי אותה בעייפות.
'יפיוף, איתך לעולם לא יהיה משעמם, זה בטוח. ותפסיק להיות קרצייה ותחכה בסבלנות.' היא פלטה בגסות.
גלגלתי את עיני ונשפתי בבוז. הלכנו דרך סמטאות משונות, ובדרכים לא אחידות שמעט עוררו בי חשש. לא הייתי זקוק לעכשיו לעוד משהו מטורף שיכול להיות לקרות לשנינו, במיוחד שהשמש כבר שקעה.
בגדיי הספיקו להתייבש מעט אבל עדיין הריח של הים לא נטש. וחשתי יותר מסריח מרגע לרגע. במיוחד שהרגשתי בחולות שהיו בגופי במקומות שלא צריכים להיות.
לפתע דעתי הוסחה כשכף ידה של סון מי תפסה בשלי, גורמת לי להעצר במקומי. אני מרים את מבטי לעברה, בבלבול. 'מה קר-' באתי לשאול אותה אך היא קטעה את דברי. כשהיא מושכת אותי הצידה אל הקיר הקרוב ומצמידה אותי אליו, בחוזקה. היא מסמנת לי עם האצבע להיות בשקט.
'מה יש לך?' אני צועק לה בשקט.
'תשתוק דקה. אני חושבת שאנחנו עדים לרצח.' היא זורקת כשהבעת פניה מוחרדת.
עיני מתרחבות בין רגע, 'רצח?! איזה רצח בדיוק?' אני צורח כמו משוגע, מבוהל עד המוות.
היא מיהרה לכסות את פי עם כף ידה הקטנה, 'אם לא תשתוק אנחנו נהיה הבאים בתור.' היא הזהירה אותי. 'לעזאזל עם העולם הזה. לא ככה דמיינתי שחיי יסתיימו.' היא מלמלה בבכי.
תפסתי בידה, 'אנחנו לא נמות! לפחות לא ככה.' עניתי כמו מטורף, מרגיש את גופי רועד, ואני מציץ אל האירוע שמתרחש לא רחוק מאיתנו.
'תסתכל מה הוא עושה לאישה הזקנה ההיא.' היא רירה בבכי, כשגופה הקטן לא הפסיק לרעוד.
הבחור היה די גבוה, הקפוצון של הג'קט הסתיר את פניו, ויכולנו לראות רק את הפרופיל שלו. הוא הטיח את האישה הקשישה אל הקיר הבטון, מנסה לחטוף ממנה את התיק שהיה תלוי על צווארה. היא ניסתה להכות אותו ולשחרר מאחיזתו, אבל ידייה היו יותר מדי חלשות והיא כבר אינה בגיל שהיא יכולה להרשות לעצמה להגן על עצמה על גופה.
נשכתי את שפתי, אני מרגיש איך חום גופי עולה, ומיליוני מחשבות הכו את ראשי, פעם אחר פעם.
מה לעזאזל אני אמור לעשות בסיטואציה כזאת?
'מה אנחנו הולכים לעשות?' סון מי מלמלה בגמגום כשעיניה הזוהרות והנוטפות מבכי הביטו בי במבט כלבבי וזועק, לעשות משהו. אני מרגיש את קצב ליבי פועם בצורה לא נורמלית, כאילו כל רגע הוא הולך להתפוצץ מגופי. זה הרגיש שכל איברי החליטו לקפוא במקום. פחדתי, הו לעזאזל כמה פחדתי.
YOU ARE READING
SuperHero ○ J.jk, K.sj
Fantasyג'ונגקוק הוא בחור רגיל. הוא עובד כליצן בחצי יום ובחצי השני מבזבז את זמנו בכותלי חדרו. מגיל צעיר, הוא אהב לקרוא ספרי קומיקס, ולפעמים הוא היה לוקח מחברת אקראית בבית ומשרבט כל מיני ציורים בין אם זה גיבורי על ובין זה מפלצות או סתם דברים אקראיים. -בהפסקה...
